אימוץ מתכונים ממקורות שונים והפיכתם לשלנו , הוא נושא שמטריד אותי מידי פעם...
אני מוצאת את עצמי לא אחת , שואלת שאלות שקשורות למתן קרדיט למתכון שלא הומצא על ידי הכותב. אך למרות זאת , אנחנו מתעלמים לחלוטין מהמקור .
כדי להאיר את הנושא הזה , החלטתי לשתף אתכם במספר שאלות שעלו בדעתי.
האם העובדה , שקיבלתי השראה ממתכון מסוים , נכנסתי למטבח ושיניתי כמה מרכיבים כדי שהוא יהיה מדויק לטעמי , הופכת את המתכון לשלי?
שמעתי לא אחת אנשים ,שעוסקים בתחום האוכל , מדברים על כך שאם שינינו 3 מרכיבים מהמתכון המקורי , המתכון ששונה , למרות ההשראה.. הופך באופן אוטומטי לרכושו של המשנה. מבלי לאזכר אפילו את המתכון המקורי.
האם זה נכון לנהוג כך? מה עם זכויות יוצרים?
מה עם הרעיון שבעצם אין מתכון מקורי , והמתכון הולך ומתגלגל מאחד לשני , לובש צורה ופושט צורה ומשתנה בכל פעם... לכן שום מתכון במקורו , לא שייך לאף אחד . אלא שייך לכולם?
האם יש דברים חדשים בעולם המזון , או שהכל עניין של פרספקטיבה , של התנסות אישית? של טעם אישי?
האם העובדה שללא ההתנסות האישית , התשוקה לבישול ולאוכל , פיתוח טעמים וטכניקות שונות ושינוי מתכונים וטעמים , היה כל עולם המזון קופא על שמריו? יש קסם רב בדינמיקה המשתנה ללא הרף , ביצירה המתמדת....
לא אחת אני שומעת על שפים שקיבלו את השראתם מאחרים , מספרי בישול . התחנכו על אסכולה זו או אחרת והושפעו ממנה. אבל בדרכם מצאו את הקול האישי שלהם . אבל לעולם לא שכחו לתת קרדיט לדרך שלהם ולמורים שלהם , מה שעושה אותם גדולים יותר בעיני.
אני חושבת שהאופן שבו אנו רואים וחשים את המתכון , נכנסים למטבח ואומרים שם את האמירה האישית שלנו , היא נפלאה מאין כמוה.
לתת קרדיט למקור ההשראה , נפלא אף יותר.
אז ברוח זו , אני מביאה מתכון מהספר המצוין של יותם אוטלנגי וסמי תמימי.
הם שניהם שלנו , מצליחים מאד באנגליה ומוכרים בעולם כולו.
הספר נקרא "ספר המתכונים" ויש בו אסופה מרגשת של מתכונים שחלק גדול מהם הייתי רוצה כבר לנסות.
סלט העוף והאורז שבה את ליבי. ניסיתי אותו פעם כמו שהוא .
החלטתי לשנות אותו מעט כדי שיהיה מדויק יותר לטעמים שלי , לא שיניתי הרבה , אך אהבתי אותו יותר בפעם השנייה.
בפעם הבאה אכין עם אורז מלא במקום אורז בשמתי.
יוצאת כמות נדיבה ל6 אנשים , אפשר לשמור בנפרד חלק מהמרכיבים , ולתבל ממש לפני שאוכלים . הסלט נשמר 4 -5 ימים במקרר (ללא התיבול).
מתקבל סלט מדהים!!! עשיר מאד בטעמיו , מיוחד וסס גוני. אני התמכרתי....
אני מביאה את הגירסה שלי .
1 עוף במשקל 1 ו1/2 ק"ג , אני השתמשתי רק במחצית ממנו. השתמשתי בעיקר בחזה העוף (עוף שלם זה המון לטעמי).
30 מ"ל שמן זית , (2 ו 1/2 כפות)
1 כוס אורז בשמתי
1/2 כוס אורז אדום
1/2 כוס אורז בר
6 בצלים ירוקים קצוצים דק.
1 פלפל חריף ירוק קצוץ דק (במתכון 4 פלפלים חריפים)
1/2 צרור כוסברה קצוצה דק.
1/4 חב' נענע טרייה , מופרדת מהגבעולים וקצוצה דק
1/2 חב' אורוגולה קצוצה.
1/2 חב' פטרוזיליה קצוצה דק.
לרוטב:
6-8 כפות מיץ לימון.
4 כפות חומץ אורז
4 כפות שמן זית .
2 כפות רוטב דגים (לא הכרחי)
2 כפות שמן שומשום.
1 כפית פלפל צ'ילי גרוס.
פלפל שחור גרוס טרי
מלח גס , בזהירות.
ההכנה:
מתחילים בהכנת העוף.
מחממים תנור לחום של 220 מעלות. מתבלים את העוף בשמן הזית , מעט מלח גס ופלפל שחור. אופים בתנור כ-10 דקות.
מנמיכים ל 190 מעלות ואופים עוד 50 -60 דק'. עד שהעוף זהוב . מידי פעם מרטיבים את העוף בנוזלים שהצטברו בתבנית. כשהעוף מוכן , מוציאים ומצננים.
בזמן שהעוף נצלה , מבשלים את האורז.
שמים את האורז הבסמתי בסיר עם 400 מ"ל מים (2 כוסות) ,ומעט מלח . מביאים לרתיחה , מנמיכים את הלהבה למינימום , מכסים ומבשלים 20 דק'.
מסירים מהאש , משאירים מכוסה עוד 10 דק' . מקררים לגמרי. אפשר כמובן להכין יום מראש.
שמים את אורז הבר והאורז האדום , שטופים , בסיר . מכסים במים בכמות פי 3 מנפח האורז , לבישול כמו פסטה.
מבשלים בעדינות , לא מכוסה , כ-40 דק'. המנשך של האורז צריך להיות נגיס , אך לא רך מידי.
שוטפים במי ברז , כדי להפסיק את הבישול ומסננים היטב.
להרכבת הסלט:
מניחים את 3 סוגי האורז בקערה. מעל את כל הירק הקצוץ . נתחי העוף חתוכים גס או לרצועות.
מוסיפים את הרוטב . ומערבבים בעדינות , אפילו בידיים .
טועמים ומתקנים תיבול.
במתכון המקורי , חותכים בצל אחד לפרוסות , מטגנים בשמן ומוסיפים גם אותו. אני וויתרתי .
אורז הבר גדל באגמים ובנחלים בהם הזרימה איטית ,בצפון ארה"ב ובקנדה. האיסוף נעשה תוך חתירה בסירות ולאחריו תהליך עיבוד \ יבוש שאורך כשעה.
את הטופו מנגבים היטב ,חותכים לפרוסות בעובי 1 ס"מ ,ואחר"כ לקוביות קטנות. מוסיפים 1 כף רוטב סויה ומשהים ,ל10-15 דק'.
