‏הצגת רשומות עם תוויות בשר . טיולים ומקומות שאהבתי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בשר . טיולים ומקומות שאהבתי. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 21 בינואר 2012

קלימרה - האוכל , הים והמזח גם







לא הייתי שנים על שנים בנמל יפו . אני זוכרת את ימי הטאבון ובני הדייג , את קסם הספינות , ריח הים ורחש הגלים שנשברו שם על המזח .


עכשיו כולם אומרים שהגיע גם זמנו של נמל יפו לתחייה מחודשת , וכבר הולכת להיות לו עדנה .

אני שמחה על כך , כי אני אוהבת תחרויות , הן טובות לנו לצרכנים  , וגם לבעלי העסקים , כי התחרות מכריחה אותם להישאר ערניים ומתחדשים .

אז אחרי שנמל תל אביב ושוק האיכרים הפכו לי לבית שני , החלטתי לחזור ולראות מה הולך להיות שם בנמל . רחש הגלים והספינות ,והבתים שנגמרים ליד הים   , גרמו לי להצטער שעזבתי...

בהתחלה חשבנו ללכת למסעדה אחרת , שינינו את דעתנו בגלל ההבטחה של קלימרה : אוכל ים תיכוני פוגש מזרח רחוק.. נשמע הכי הבטחה שיש , אוכל עם טוויסט , הוא אוכל שהכי מרגש אותי.

המסעדה נמצאת על מזח הדייגים ביפו . המוזיקה היוונית שהתנגנה באותו רגע במסעדה , השתלבה נפלא עם השמש , והים השקט .



המסעדה מעוצבת בפשטות , מוטיב בצבע כחול (האהוב עלי) היה על הקיר , במפיות  , בצלחות ובתריס קטן כחול שלא ברור לאן הוא נפתח , אבל היה נחמד בעיניי .



הגענו לשעה שעדיין אפשר היה לקבל ארוחה עסקית שעולה 79 ₪ . הארוחה לסועד כוללת משקה לבחירה :

כוס קאווה , בירה או משקה אחר . 2 מנות לבחירה מהתפריט , שמורכב ממנות בגודל בינוני , ופוקאצ'ה עם 3 מטבלים .

היינו שניים , אז קיבלנו אפשרות להחליט על 4 מנות שזה נהדר , אהבתי את הקונספט של מנות שרינג .

עוד יותר אהבתי את השמות של המנות שכולן נקראות על שמן של נשים .

קיבלנו פוקאצ'ה ארוכה , מלאת טעמים וקריספית כמו שאנחנו אוהבים . יכולנו לטבול חתיכות שלה בעגבניות מרוסקות עם מעט שמנת חמוצה (או קרם פרש) מעל . יופי של זיווג , וזה בכלל לא משנה שהוא נדוש .





 

הכרובית קצת נתנה הרגשה של פתיח ממסעדות של סלטים לפי יכולתך , אבל באופן מפתיע , היא לא הייתה דומה לדבר ההוא . היא הייתה טעימה והיה בה משהו קצת אחר . את השלישייה חתמה צלוחית עם טחינה וסומק שהייתה בסדר וזהו.

התחלנו בקרפצ'יו מוסר ים עם זרעי עגבניות , יוגורט , פלפל חריף , נענע , בזיליקום , ושמן זית משובח  .מנה נדיבה ומשובחת , את שאר שמן הזית  שנותר הספגנו בפוקאצ'ה  . הוספנו עוד 10 ₪ על המנה .




הזמנו גם את מאיה : ג'מבו שרימפס טמפורה , עם צלוחית רוטב דאשי כרישה ליד , שיהיה במה לטבול ..




השרימפס היה עטוף במעטפת פריכה ודקה של טמפורה , הטוויסט היה כאן של הרוטב הנפלא , שהיה שונה ועדין ובכלל לא מלווה ברור לשרימפס . אני הרגשתי גם קצת יין ואולי גם שמנת מתוקה ? אבל למה להקשות , זה היה מושלם.

המשכנו עם קארלה : פרגית אפויה ביוגורט עגבניות וראס אל חנות , טורטייה וירקות טריים . המנה הייתה טעימה מאד ולקחה אותי למחוזות הודו , יכולתי להישבע שיש בה קארי . היא הזכירה לי מנה דומה ממסעדת מינה טומיי שהייתה באזז רציני באותה תקופה .





הטורטייה קיבלה לתוכה יפה מאד את נתחי הפרגית , את הכוסברה , הבצל ועגבניות השרי , הרוטב היה טוב ואם הייתי בבית , הייתי מלקקת את הרוטב שחמק ולא מנגבת אותו באיפוק .

החלטנו גם על מחווה למסעדה והזמנו את קלימרה (הנקבה של הקלמרי...) קיבלנו קלאמרי סגול צלוי על הפלנצ'ה על קרם לבנה , חציל שרוף וצנוברים . מנה ים תיכונית , טעימה , עשויה כהלכה . קאלמרי וראשי קלאמרי צרובים במידה , על מצע של רוטב שלא השתלט ,אלא השלים . יופי של מנה .




קינחנו במלבי שמנת עם בוטנים מסוכרים ,  כמו כן היה כתוב :לפתוח בזהירות ..
הקינוח הגיע בצנצנת (מספיק כבר עם הטרנד הזה , התעייפנו..) עשן פרץ מהצנצנת עם פתיחתה , לא ממש אהבתי את טעם העשן . הקינוח היה בסדר , נחמד  ולא יותר מזה.






שלב הסיכומים...

האוכל מצוין , גם אם הוא דומה למנות אחרות במסעדות אחרות . הביצוע מושלם , החומרים טובים וזה מה שחשוב . ראיתי בתפריט מנות מסקרנות , אותן אני מתכוונת לדגום בפעם הבאה .

השירות טוב מאד  , קשוב ונעים .

המחירים שפויים , רוב המנות מתומחרות סביב ה40- 50 ₪ , למעט הספיישלים שתימחורן גבוה יותר , ב10-20 ₪. אחת העסקיות השוות בעיר , גם אם צריך להגיע בשבילה לנמל יפו. מה עוד שיש המון חנייה בחינם ובשפע .

המיקום נהדר , ואני כבר מדמיינת מזג אוויר חם יותר , הפנים אל השמש , קאווה צוננת ביד ...

אז המסעדה כבר על הנתב שלי , והיא הולכת להיות אחת ממסעדות הבית שלי.



מחסן 1 נמל יפו

03-6823232


יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

על כולסטרול ושאר דברים טובים - פריז חלק ב'



     אני לא יודעת איך הצרפתים , בעיקר הצרפתיות , שורדים את כל השפע שלהם ואת האוכל המופלא הזה .


כולסטרול כאן היא לא מילת גנאי . קצפות , גבינות עם אחוזי שומן גבוהים , פואה – גרה , ומאפים נוטפי חמאה הם עניין שבשגרה.

קל כאן לסגור את הבוקר עם 1000 קלוריות , בלי להתאמץ בכלל . קרואסון תמים למדי , בעל אלף עלעלים דקיקים , נוטפי חמאה , יכיל 500 קלוריות . ומה לא נשים עליו קצת חמאה , כדי שהיא תימס לתוכו בעודו חם , ומה עם קצת ריבה או גבינה של "מי סופר בכלל את אחוזי השומן שלה" .

להצדקתנו נאמר שאנחנו רק מבקרים , אבל מה איתם , הצרפתים שגרים שם ? אני נתקפת בדאגה של ממש , עוד לנוכח המחקרים האחרונים ששוברים את מיתוס הצרפתייה שאוכלת ואינה משמינה .

המחקרים מראים על השמנה עולה בקרב הצרפתים , וגם מותניהן של הצרפתיות , לא נמלטות מהסטטיסטיקה הזו .

אני שמחה שלנו יש את זה רק לחמישה ימים , ומחליטה ללכת על כל הקלוריות האפשריות לפני שנחזור הביתה . ולא חומלת בכלל על דקיקות הגזרה ונוטפות השיק שחולפות על פני . זה רק עניין של זמן , אני מזכירה לעצמי.

אז לפי ההמלצה של דיוויד , ומהתמונות המשכנעות שראינו , החלטנו על
chez dumonet  דיוויד ציין שזו המסעדה \ ביסטרו שאף פעם לא מאכזבת אותו ,וניתן לאכול בה את הברווז קונפי , הכי טוב בפריז (או כמעט הכי טוב).

הזמנו מקום עם הגיענו לפריז ושמחנו על כך מאד , כי המסעדה סגורה בשבת וראשון , לא ברור לי אחרת איך היינו חוזרות הביתה ... כנראה בבושת פנים:-()

המסעדה יפה , עם מראה ביסטרואי מתאים , ומלצר שיודע היטב את מלאכתו. הרגשנו הכי בבית כשבשולחן הסמוך , הרימו איתנו כוסית יין ובירכו אותנו לשבת שלום .


האוכל נפלא ורווי כולסטרול , אך אנחנו הולכות על האקסטרים ומזמינות גם טרין בשר נפלא עם סלט קטן ומשובח ליד . וגם פואה –גרה עם שכבת שומן מכובדת . שניהם היו טעימים עד מאד . בגט מהטובים שאכלתי בפריז וחמאה מהמשובחות , עזרו לנו להחליק את המנות הללו פנימה .

למנה העיקרית אני הזמנתי , את האווז קונפי . המלצר הסביר לנו שהאווז נכבש בהמון שומן , ולפני ההגשה , צולים אותו היטב . האווז מגיע בלווית תפוחי אדמה , מבושמים בשום ומטוגנים אף הם בחמאה . אחותי חשבה שזו מנה ראויה אף בשבילה .



מבט מקרוב....

אחות אחרת התעקשה על ביף בורגיניון מדהים שהגיע בקדירה קטנה , ולחוד טליאטלה  home – made .

כל מה שהיה צריך לעשות , זה לצקת כל פעם קצת ביף בורגיניון , עשיר בפטריות וירקות שורש ומבושם ביין על הטליאטלה ...

את הארוחה ,קינחנו בסופלה גרנד מרינייה שהומלץ בחום על ידי המלצר . את הסופלה יש להזמין בתחילת הארוחה . עם קבלת הסופלה ,מקבלים גם כוסית קטנה של ליקר גרנד מרינייה , מנקבים חור קטן בפסגת הסופלה ויוצקים פנימה את הליקר . וכאן אני חייבת וידוי קטן , שיזעזע כמה ממבקרי המסעדה , אני לא אהבתי את הסופלה ובכלל חלמתי על קרם ברולה כל הטיול .



את הארוחה ליווינו ביין נפלא שאין לי מושג מהו (סליחה bob ) , סמכנו על המלצר .

שווי הארוחה 50 יורו לאדם , לא זול אבל שווה כל אגורה . מומלץ בחום.


Chez Dumonet
117, rue Cherche-Midi (6th)
Tel: 01 45 48 52 40
סגור בימי שבת וראשון


בהמשך קצת על שווקים ושאר ירקות...



ובינתיים.... למות מקינאה


יום שני, 19 בדצמבר 2011

מתנות יום הולדת - פריז









כשאני רוצה משהו , אבל מאד רוצה . לא רצון של סתם ,או איזו משאלה קטנה . אלא משהו שדורש את כל התפילה שבלב . אני מבקשת ומשחררת , לא מחזיקה את הבקשה קרוב ומתעסקת בה ללא הרף .


מישהי פעם אמרה לי , שצריך לדעת לבקש .

הבקשה צריכה להיות מאד ספציפית ודייקנית במיוחד . כי לפעמים הבקשות מתמלאות בדרך שלהן.

אני יודעת כמעט בבטחה , שעלי לבקש בכוונה רבה , כדי שהבקשה תתמלא . לפעמים , הבקשות שלי מתמלאות תוך ימים ולעיתים יידרשו להן גם שנים . בינתיים אני שוכחת , אבל בדיעבד יודעת שזו הבקשה של פעם...

לפעמים זו בקשה של סתם ולפעמים זו בקשה שמשנה לי דברים בחיים .

הפעם ביקשתי את פריז ,ובקשתי בתאריך מאד מדויק , ביום ההולדת שלי..

החורף לא הרתיע אותי , גם לא מחשבה על שלג .

אני רק דמיינתי שדרות רחבות , ערמונים חמים בקרן – רחוב , כפפות , צעיפים , ומעילים . חנויות מפיצות חום ומזמינות . מסעדות עם אוכל כבד של חורף . ופטיסרי בכל מקום אפשרי . תמיד בדמיון שלי , התנוסס לו ברקע מגדל אייפל , כי ככה זה בתמונות של פריז .

הבקשה שלי לא התמלאה סתם , אלא בדרך הנפלאה ביותר , אני ואחיותיי בפריז . חמישה ימים מרוכזים של יחד ואינטימיות מבטיחה.

הפעם התבוננתי בפריז בעיניים אחרות לגמרי מהפעמים הקודמות . אלה לא היו עיניים של גילוי והתפעמות . זה היה חיפוש בשביל ההתפעמות הזו , רציתי שנשימתי תעתק ...

בשיטוטים שלי ברחובות וכיכרות פריז , תרתי אחר כל אותם כתובות שאגרתי ושמרתי . נשענתי רבות על הבלוג של מאיה מ בצק אלים  כמו גם על הבלוג של  דיוויד ליבוביץ  שהוא אלוף האלופים בפריז .

עד שהבנתי שאיכשהו בכל המרוץ הזה , אני לא מצליחה לראות את פריז באמת . ואולי כדאי להניח את הכל ופשוט לתת לעיניים ולרגליים לקחת אותנו לאן שצריך...

אז הסתובבנו לנו שמחות ועליזות , מזג האוויר כרת ברית שלום איתנו , והשמש לא חדלה מלזרוח .







אז ככה : LADUREE    המקום של הפטיסרי והמקרון , באמצע השאנז אליזה . היה אכזבה גדולה . המוני אנשים בתור צייתני ,כשהבפנים לא הרהיב בכלל .

מקרון שוקולד ...





אבל אולי עלי להקדים ולומר ,שאני לא אדם של מקרונים בשלל צבעים וגם לא של עוגות קרם ושאר מאפים מצויצים ... למרות שאני יכולה לעמוד ולהתפעל שעות , מהדיוק , הביצוע המושלם והאמנותי.

PIERRE HERME: אף הוא הותיר אותי מתפעלת ,אך לא חושקת :-))













אצל AOKI SADAHARU  היפני , שעושה קסמים קטנים ומעוצבים בדייקנות . אכלתי טארט לימון קטן שהיה מדהים .



 







  













טארט הלימון הקטן שלי...

 
דיוויד ומאיה , הבטיחו שיהיה לנו כיף באזור שהוא חובה למי שרוצה להצטייד בגאג'טים וכלי מטבח . שמנו פעמינו לשם ,מבלי להרהר יתר על המידה במשקל עודף בטיסה חזרה  . למה לנו להרהר בזוטות , כשהשמש זורחת.

                            הגענו  ל :  rue- montorgueil-les-halles   ואכן גילינו שם את שיינקין או הסוהו של ניו יורק . איזור מקסים ,הממוקם במרכז פריז , חלקו סגור לתנועת כלי רכב  , מיני מדרחוב..
במקום יש חנויות אוכל נפלאות , מסעדות , בתי קפה , בוטיקים של מעצבים קטנים , בקיצור .. התגלית של הטיול . ממליצה בכל פה לבקר כאן , גם אם יש לכם זמן קצר להיות בפריז .

מצאתי שם עוד שני פטיסרי מהממים לגמרי :את         STOHRER  ,  לא הפסקתי לצלם התפעלתי מהעובדה שזה הפטיסרי העתיק ביותר בפריז .






אבל אלה ב  maison collet   שבו את ליבי לגמרי , וקניתי קצת , שמא יתקוף אותנו הרעב .



             הלכנו גם לקנות קצת לחם ( שהוא אהבתי הגדולה) אצל   אריק קייזר,   שיש לו סניפים ברחבי פריז . הכי אהבתי את הבאגט עם התאנים והאגוזים...



ביקרנו לפי המלצתו של ליבוביץ גם ב          g-detou  , ולא ידענו עם מה לחזור הבייתה , בסוף קניתי , מקלות ווניל  בורבון  בכלום כסף ועם ריח מסחרר , מחרוזת ענקית של תאנים מתוקות ובשרניות , ודובדבנים יבשים ענקיים .

היינו גם ב              e-dehillerin  ,   חנות ענקית  בה  אפשר להצטייד בכלים לאפייה ובישול ,  גם ב  mora  ביקרנו .
לא קנינו כלום  , כי מה שבאמת רצינו  , היה כבד מידי לסחוב  איתנו , בקיצור נעשינו רציונליות...


בינתיים עד שאכתוב עוד קצת על קורותינו בעיר הגדולה .. הנה סרט קצר על דיוויד ליבוביץ מטייל להנאתו באחד השווקים , ואחר כך גם מבשל קצת .

רעיון נפלא לטיול הבא ...



יום שבת, 2 באפריל 2011

ים המלח - אחד משבעת פלאי עולם? ?.....

השמש עמדה באמצע השמיים , עדיין לא חמה מידי . מאפשרת מקום גם לבריזה קלה , לא משתלטת.


שדות של צהוב חמניות וירוק ליוו את דרכנו לאירוע בחיק הטבע..

אלכס אנסקי מסיים ממש ברגע זה להגיש את תוכניתו "פתוח בשבת" ,אנחנו מאזינים לקולו הרגוע שיודע גם להגיד דברים קשים עם נימה  שמרככת אותם איכשהו.

אחריו בא דורון נשר עם תוכניתו "תושב חוזר" .

הוא מדבר על ים המלח , על האזור הכי נמוך בעולם . מקום בו הרי יהודה גולשים מטה אל הים.

על הספא הבריאותי היחיד בעולם , שפתוח לכל דורש , ללא צורך ברישום בבתי מלון , והוצאות מיותרות . רק לבוא ולטבול בספא הבריא הזה.
למרות הכינוי שלו "ים המוות" , יש בו הרבה חיים בזכות הרכב המינרלים שיש במים , אדי הברום והחמצן שיש באוויר , הבוץ המיוחד בקרקעית , מעינות המים וקרני השמש שעוברות סינון טבעי. הים הזה שלנו הוא מקור מזור ומרפא להמון תחלואים.

חשבתי על איך אנחנו מתייחסים בשוויון נפש אל המקום המדהים הזה , אל האיזור בעל ערכי מורשת , טבע ויופי אין סופי.

הים הזה , הים שלנו , מועמד לתחרות כאחד משבעת פלאי תבל , הוא מתמודד על התואר עם נהר האמזונס , איי גלאפגוס , הגרנד קניון האיים המלדיביים ועוד 26 אתרים . הוא עלה לשלב הזה בתחרות עם עוד 440 אתרים.

חשבתי לי , איך ייתכן שהים שלנו מועמד ולא כולם יודעים על כך ? איך ייתכן שאנחנו מסמסים את עצמנו לדעת , בכל תוכנית ריאלטי , כאילו חיינו תלויים בכך. ואילו כאן , באפשרות הזו להחיות את המקום , באפשרות שעיני כל העולם תהיינה נשואות אלינו ולא בגלל מלחמה...  אנחנו דוממים...
חשבתי על כך שלסמס לים המלח שווה פרומו בשידורים המרכזיים ובשעות שידור גועשות.

לולא הייתי נוסעת לי , ככה בשדות חמניה זורחים , גם אני לא הייתי יודעת.

אז ככה : ב2011\11\11 יקבעו שבעת פלאי תבל , מיליארד איש צריכים להצביע . כל מה שצריך זה ליידע , לסמס בעלות של שקל אחד .

גילוי נאות :אף אחד לא פנה אלי וביקש ממני , אבל גל פטריוטיות קטן הציף אותי ואני מקווה שהוא יציף עוד רבים.
קישור לאתר  של שבעת פלאי תבל.
הסבר איך להצביע באתר הזה.
התמונה של ים המלח נלקחהמהאתר הזה