יום שבת, 27 בנובמבר 2010

נודלס עם בשר וחזה אווז בתיבול אסיאתי








אטריות (ביידיש לוקשן) הן מאכל העשוי מקמח ,מים וביצים.


כולם רוצים לנכס לעצמם את המאכל הזה ,בטענה שהם המציאו אותו. זה אומר שלי הוא והשני מוחה בתוקף על הגניבה...

האמת היא שהאטריות ,פסטה , נודלס... הן של כולן ,בזכות "דרך המשי" ,שהייתה יותר מדרך אחת . אלה היו כמה דרכים שחיברו בין שי –אן שבסין לאנטוכיה בסוריה ומשם לאירופה.

על הדרכים האלו נדדו תרבויות שהשפיעו זו על זו בכל , גם בעניין הלוקשן שכל תרבות לקחה אותה לאן שטעים לה.

לי זה לא משנה ,אני אוהבת אותן בכל צורה ובכל אפשרות הכנה , לא נראה לי שיש מאכל שעשוי מאטריות שלא אוהב.

את המתכון שאביא , אני מחבבת במיוחד והוא מסביר בעיני הכי טוב את עניין דרך המשי . יש כאן נודלס אסיאתיים , בשר טחון שלקוח בדרך כלל מסצנת אוכל אחרת , חזה אווז (מה קשור תגידו) ותיבול אסיאתי שמחבר הכל לטעם הנכון .

לי אין ספק שהמאכל הזה הולך לככב במטבח שלכם כמעט ללא הפסקה , גם בגלל קלות הכנתו , כמו גם בגלל טעמו הממכר.



נודלס עם חזה אווז ובשר בתיבול אסיאתי.



מצרכים:

500 גר. בשר טחון

100 גר. חזה אווז , קצוץ דק .

3 פרוסותג'ינג'ר בעובי 1/2 ס"מ קצוצות דק.

5 שיני שום שמנמנות קצוצות דק.

3 בצלים ירוקים קצוצים.

1 פלפל צ'ילי קצוץ דק או 1 כפית פלפל צ'ילי גרוס.

2 כפות שמן שומשום

2 כפות שרי או יין אדום .

4 כפות סויה.

פלפל שחור ומלח ממש בזהירות ,כדאי לטעום קודם...

1 חב' אטריות - נודלס
1/2 כוס מים או ציר עוף.

2 כפות שמן.

הערה: אפשר להכין את המנה גם עם אטריות אורז.


ההכנה:
מתחילים בהכנת הבשר:

מחממים מחבת גדולה או ווק , מטגנים קצרות את חזה האווז ומעבירים לצלחת.

מוסיפים לשומן שהצטבר במחבת עוד 1 -2 כפות שמן. מוסיפים את הג'נג'ר ,שום ,וצ'ילי ומטגנים כ30 שניות.

מוסיפים את הבשר , וממשיכים לטגן תוך בחישה ,כדי לפורר את הבשר. מטגנים עד שהוא משנה את צבעו. מחזירים את חזה האווז לווק.






מצרפים את הסויה , שרי או יין , ופלפל שחור. בשלב הזה מוסיפים את המים . אם יש נוזלים בבשר (לא אמור להיות בשלב הזה) ,לא מוסיפים נוזל . המאכל אמור להיות עסיסי ,אך לא "שוחה " ברוטב.

מבשלים את הנודלס אל –דנטה ( כן גם פה , אף אחד לא אמור לאהוב את האטריות שלו מבושלות יתר על המידה). מסננים.

מוסיפים אל הבשר ,מערבבים היטב , זה השלב להוסיף את שמן השומשום והבצל הירוק. עוד ערבוב קטן ....



יש ביטוי שנקרא "לחמם אטריות קרות"... הביטוי בא לרמז על מצב חסר תועלת שלא ניתן לתיקון , באנלוגיה לטעמן התפל של אטריות שחוממו מחדש...

אל דאגה , במתכון הזה , לא תישארו עם אטריות לחימום ... וגם אם כן , תפל .. זה לא המקרה שלהן .

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

טעם של ילדות - עוגת קוקוס ושוקולד של אמא














זיכרונות ילדות נקשרים אצלי ,לא אחת ,סביב אוכל . המטבח היה ליבו של הבית .


אוכל היה מקושר להמולה של חגים , התכנסויות משפחתיות , בישול בצוותא....

אני זוכרת את אימי , משכימה בבוקר , מכינה לעצמה כוס קפה . כולם עדיין ישנים והיא טורחת ומבשלת , יוצקת מסירות ואהבה אל התבשילים.

עד היום אני ואחיותיי , לא מתחילות לבשל , טרם שהכנו לעצמנו כוס קפה....

אם הייתי צריכה לבחור בזיכרונות מסוימים שקשורים לאוכל... הייתי בוחרת בכמה מתוך ילדות שלמה (לא שקל לוותר על אחרים)

אני זוכרת את הכריך הכי טוב בעולם : קצהו של כיכר לחם טרי שחור , מרוקן מתוכנו , עגבנייה טרייה נסחטת פנימה , זרזיף של שמן (רגיל) ומלח. רצה לשחק בחוץ ,נוגסת בכל פה , העגבנייה והשמן מותירים עקבות על הסנטר ולאורך הזרועות . כמה טעים !!!

ארוחת בוקר לפני בית הספר הייתה חובה . אימי הייתה מכינה דייסת סולת שבה הייתה טומנת קוביית שוקולד ,וכשלא היה שוקולד , הייתה זורה למעלה קקאו וסוכר . מנה שהכינה אותנו כיאות ליציאה אל החוץ.

לכשנישאנו , הורי הקפידו על מסורת של "בראנץ" כל יום שבת. כל כך אהבנו את ארוחות הבוקר המאוחרות האלה....

אני זוכרת את אבי יושב במקומו הקבוע , טורח על הכנת סלט כבד קצוץ הכי דק בעולם. קוצץ דק דק את הבצלים , דמעות של בצל זולגות מעיניו וחיוך מאושר על פניו ,בעודו טורח על הכנת הסלט שכה אהוב עלינו. קערת הסלט הזו הייתה מתחסלת במהירות ,אושר היה בעיניו על הנאתנו . זו הייתה רק אחת הדרכים בהן הוא הביע את אהבתו אלינו.

היו כמובן גם צנצנות החמוצים הענקיות אותן הוא הכין עבורנו . הוא היה מניח אותן על מדף , מחכה לרגע בו הנוזל ישנה את צבעו ויהיה עכור מעט . היינו מבקשים שיכין , כדי לראות את האושר שבו הוא ניגש למשימה....

אני זוכרת את העוגות המופלאות של אמא שלי , לא יודעת מה היה במגע שלה שהפך את העוגות הפשוטות ביותר למושלמות...

במיוחד זכרתי וערגתי לעוגה של שוקולד וקוקוס , שלוש שכבות של שלמות!!!

פשוטה שבפשוטות : שכבה של בצק פריך , באמצע שכבת קרם שוקולד ומעל הכל מרחפת לה עננת קוקוס. אצל אימי כל המרכיבים התמזגו לכדי ביס מענג , השיניים נוגסות בבצק הפריך הרך והאוורירי , כאילו הייתה זו עוגת ספוג ולא עוגה שבסיסה הוא בצק .

כשאימי הכינה את העוגות שלה , מרגרינה היה מצרך מבוקש , וחמאה ? שומו שמיים ,מי בכלל הרשה לעצמו.... השוקולד נצרך גם הוא במידה.

כבר הרבה זמן אני מתכננת להכין את העוגה , מהססת , לא מרגישה ממש מוכנה. עברה יותר משנה מאז לכתה של אימי , והגיע היום בו הרגשתי שאני מוכנה לגעת במתכונים שלה.

החלטתי לשחזר את העוגה . לשים בה מצרכים של היום , אבל לשמור ככל האפשר את המתכון המקורי ולשמר טעמים של ילדות. בסוגריים אביא את המתכון המקורי.



עוגת שוקולד וקוקוס של אמא
הבצק:

2 ו 1/2 כוסות קמח( 3 כוסות)

180 גר. חמאה (180 גר. מרגרינה)

3/4 כוס סוכר

5 חלמונים

2 כפות ברנדי כלשהו .

1 כפית אבקת אפייה(1 שקית אבקת אפייה)

1 שקית סוכר ווניל.

אימי גם שמה מעט תמצית רום.אני שמתי כף של רום אמיתי. במקרה זה "קפיטן מורגן"



מלית השוקולד
100 גר. שוקולד מריר (50 גר.)

3 כפות קקאו

25 גר. חמאה (מרגרינה)

3 כפות סוכר (4 כפות)

3 כפות חלב(מים)



שכבת הקוקוס
5 החלבונים

1/4 כוס סוכר

100 גר. קוקוס.



ההכנה:
מניחים את כל חומרי הבצק בקערה . שמים תחילה רק 2 כוסות קמח ולשים לבצק. הבצק מתקבל רך ומעט דביק . מוסיפים בהדרגה את מחצית כוס הקמח הנותרת , עד לקבלת בצק שלא נדבק לידיים .

משמנים תבנית מלבנית , או מרובעת בגודל בינוני , כזו שהבצק יהיה בה בגובה של 1 ו1/2 – 2 ס"מ.

מניחים בסיר את כל המצרכים למלית השוקולד וממיסים על אש נמוכה עד שהשוקולד והסוכר נמסים בחלקם. מסירים מהאש וממשיכים לבחוש ,עד שהשוקולד והחמאה נמסים לגמרי. מקררים.

בינתיים מקציפים את ה חלבונים במהירות גבוהה ,מוסיפים את 1/4 כוס הסוכר בהדרגה . מפסיקים את פעולת המיקסר ומוסיפים בערבוב ידני את הקוקוס , בתנועת עטיפה.

מורחים את קרם השוקולד על הבצק .

מעל השוקולד יוצקים ומחליקים את קציפת הקוקוס.

אופים בחום של 175 מעלות למשך 45 -50 ד"ק , או עד שהשכבה העליונה מזהיבה . לא לאפות יותר מידי!!

ביס אחד מהעוגה שאב אותי באחת לילדותי......





המתכון כפי שהוא בכתב ידה של אימי היקרה...

יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

מרק כרובית ואורז


















השעון הפנימי שלי והתאריך יצאו מאיזון . אין סנכרון בין הרגשתי למציאות.


שעון הקיץ התחלף , החושך מקדים ליפול עלינו . באופן טבעי , מתחילה גם התכנסות פנימה .... עם רצון לשהות יותר בבית.

בראש ובגוף , אני מתחילה לחשוב על שכבות של בגדים , מגפיים ,התכרבלות מתחת לשמיכת פוף , תמיד בליווי של ספר ותה חם , זה השילוש הקדוש שמביא נחמה מפני הרוחות והסערות שבחוץ...

מרק ונזידים חמים וכבדים ,זה הכרח. ו... כלום לא קורה!!! אני עדיין באמצעו של נובמבר עם גופיה ורגליים יחפות.

גם אני , שמעדיפה את הקיץ על החורף , מבינה שאנחנו חייבים את המחזוריות הזו. מצפה לגשם הראשון שירווה את האוויר בלחות שלו . מתגעגעת לריח האדמה כשהגשם הראשון נופל עליה , לרוח קרירה שתעיף את השיער ותשטוף קצת את הקיץ מהפנים .

מחשבת מה נשאר לנו כפסע מהבצורת , כולה חודשיים –שלושה....

כך בניגוד לתאריך ולחורף שמתבושש להגיע , אני מנסה ללבוש סוודר פה ושם וגם לא מוותרת על מרק חם . אני נאמנה לשעון הפנימי שלי , מקווה שגם החורף ימלא את הבטחתו.

אני מביאה מתכון של מרק פשוט וטעים שהולך על קו האמצע , לא נזידי מידי , קליל במידה ,אבל מספיק חם להתעקשות על חורף....



מרק כרובית ואורז


מצרכים:

כרובית אחת קטנה

1 בצל גדול קצוץ דק

2 קישואים בהירים או כהים , לא קלופים

2 גזרים.

25 גר. חמאה (לא הכרחי)

3 כפות שמן זית

1/4 כפית סודה לשתיה.

1/4 כוס אורז שטוף ומסונן.

1/4 חב' פטרוזיליה שטופה וקצוצה דק.

1/4 חב' שמיר קצוץ דק.

עלים פנימיים של סלרי צעיר ורענן ,קצוצים דק.

ציר עוף \או מים.

מלח ופלפל שחור לפי הטעם.

אם לא משתמשים בציר עוף ,מוסיפים 2 כפות אבקת מרק עוף (כן!!!)


ההכנה:

שוטפים היטב את הכרובית וחותכים לפרחים קטנים . שמים בסיר את הכרובית והאורז , מכסים בכמות מים למרק -כ 10 כוסות.

מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה ,חצי בישול.

בינתיים... מגררים על מגרדת גסה את הגזר והקישואים.







במחבת מחממים את השמן והחמאה , מוסיפים את הבצל ומטגנים עד הזהבה קלה.

מוסיפים את הגזר , הקישואים והסודה לשתיה ומטגנים כ- 3 דק".

מוסיפים את תכולת המחבת לסיר הכרובית , מנמיכים את להבת הגז ומבשלים עוד 25 דק".

מוסיפים מלח ,פלפל ואבקת מרק עוף , מתקנים תיבול אם צריך. המרק צריך להיות סמיך במידה ,כך שאם הוא סמיך מידי ,כדאי להוסיף מים רותחים.

מוסיפים את השמיר , הפטרוזיליה והסלרי ומכבים את האש.

כמה פשוט ,ככה טעים!!!!

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

סדנת צילום


ברק מתכנן את צילומי הלחם המופלאים שלו....







הילה צור.





ההחלטה לכתוב על אוכל נבעה מכמה סיבות. החשובה שבהם נבעה מהצורך להנציח ולשתף , את המטבח של אימי ,שלי , ושל אחיותיי . מצאתי את עצמי משתפת עוד מטבחים ,דורות של מבשלים ומספרת גם על חוויותיי ורגשותיי.


ההתחלה הייתה קשה , ההמשך קשה לא פחות....

כתיבת הבלוג חשפה אותי לעולם רחב ומסעיר , שבו רק קצה הקרחון נחשף בפני והתסכול נושף בעורפי כל הזמן....

זאת משום שאני לוקה במחלת הפרפקציוניזם.... כל דבר שאני עושה צריך לגעת בהכי טוב שאני יכולה ,או בכלל לא!!

התחלתי לצלם את האוכל שהכנתי ,בלי לדעת דבר וחצי דבר על צילום ,סטיילינג היה מושג שלקוח מעולם האופנה...

ראיתי צילומי מזון וסטיילינג וליבי החסיר פעימה בכל פעם שנתקלתי בתמונות שגרמו לי לרוץ למטבח. הבנתי שזה מה שצילום מזון אמור לעשות....

צילמתי ,פעם רע ופעם רע פחות , ולפעמים הייתי ממש מרוצה. אבל ידעתי שאני רוצה להבין יותר ולא רק לגעת , אלא ממש לצעוד פנימה .

החלטתי לחפש קורס צילום קצר (חוסר זמן) שייתן לי מושג יותר רחב על מה שאני עושה. קיבלתי המלצות על בית ספר לצילום בעם
השיחה הראשונה שלי עם שגיא ,גרמה לי לבטוח בו באופן מיידי. כך יצא שלפני חודש ומחצה ,הלכתי לקורס צילום וסטיילינג בניצוחו של הצלם המאד מוערך דניאל לילה שהתגלה כאדם שקט ובוטח עם סבלנות אין קץ.... דניאל מצלם עבור המגזין "על השולחן" ,"גורמה" ועבור שפים ומחברי ספרי בישול.

דניאל עובד יחד עם הסטייליסט עמית פרבר שגרם לי להבין עד כמה סטיילינג הוא עולם רחב ,ואיזה שיתוף פעולה הדוק חייב להתקיים בין הצילום לעיצוב.

עמית מגיע עם כל הציוד שלו ,אותו הוא אוסף בשקדנות ,ובאופן מופלא מצרף פריט לעוד פריט ויוצר תמונה.

בית הספר עצמו ממוקם בליבה של תל אביב . משרה אווירה ביתית ונעימה ומצויד בכל הדרוש , גם לאלה שאין להם צילו של מושג על צילום וציוד בסיסי (כמוני למשל). שגיא אכן התגלה כאיש נדיב ורחב לב , מתוק במידה נדירה ,ונכון לסייע בכל דבר....

התמזל מזלי לחשוף את בורותי בצילום בפני קבוצה נפלאה ומכילה מאד.... בה הרצון לעזור היה מובן ,ואפילו לא היה צורך לבקש....

איתי בקבוצה היו:

סהר רפאל (זכור מהתוכנית –המטבח ) לסער שתי מסעדות באיזור הדרום: כדיתא וכרמים.

אריאלה פיקסלר אלון האחת והיחידה מהבלוג "בישול בקצב הסלסה"
ענת המתוקה מהבלוג "טעימונת"
ברק שהוא שף ואופה ומיד עולה לאוויר בלוג שבו הוא מתכוון לשתף את אהבתו לאפייה ובישול (יש למה לחכות ,ואני אעדכן....)

מירב ברוכת הכשרונות והנדיבה עד מאד.. שעוסקת בין השאר בהפקה וצילום של ספרים משפחתיים שנועדו להנצחה.

הילה צור ,צלמת מוכשרת שזה עתה יצאה לדרך חדשה ועצמאית.

ועוד....

למדתי על אור בצילום ,עומק שדה ,צמצמים ותריסים ...

צילום בתנאי שטח ,צילומי אווירה ,שימוש במגוון רחב של אביזרים וסטיילינג.

החוויה הייתה מעצימה ומלמדת , הכרתי אנשים שהייתי רוצה לאמץ כחברים והבנתי כמה עוד אני רוצה ללמוד!!!

אני מצרפת קצת תמונות מהסדנה...





ברק מתכנן צילום....

דניאל וסהר ....












מירב בפעולה....


עמית פרבר ומירב .....

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

עוגת שוקולד - תפוז




















אני אוהבת שוקולד באופן בררני מאד.... אני אוהבת אותו מריר ומשובח . מגע של צ'ילי או מלח גס יכולים להפוך אותי למכורה.


אני לא אוהבת שוקולד חלב ואפילו לא לבן.... ומפרלינים אני נמנעת במכוון...

במיוחד פרלינים שבאים לי בקופסאות . אני תמיד חושדת בפג תוקף שלהן .

זוכרת את אותן "בונבוניירות" שאיש אינו חפץ בהן ,ואיך אף פעם הן לא מפסיקות את המסע שלהן בעולם . מרגע שהן יצאו מפס היצור , כולם חושדים בהן....

אני גם לא אוהבת את ההפתעה שגלומה בכל פרלין , אף פעם לא בטוחה אם אוהב את מה שאמצא. הכי עצוב לי זה לראות רבעי וחצאי פרלינים נגוסים ומושלכים חזרה לקופסא ... איש לא חפץ בהן!

אני נזכרת בסרט "פורסט גאמפ" ובמשפט המפורסם שלו ,שאמו אמרה לו "החיים הם כמו קופסא של שוקולד ,אף פעם אתה לא יודע מה תקבל..."
וזה נכון ... כי פעם אנחנו מקבלים טעם שאנחנו בכלל לא אוהבים. לפעמים אנחנו מקבלים איזה טעם ישן ועבש ... שהמרירות שלו נשארת איתנו עוד הרבה זמן , ולפעמים אנחנו זוכים בביס המושלם ,מלא טעמים שממלא אותנו באושר.
לכן תמיד ננסה לנגוס , כדי לזכות באותה הפתעה ובאותו ביס מושלם.....

העוגה שאביא , עוגת תפוז ושוקולד. מביאה לחיך את אותה הפתעה....

בביס הראשון ,חושבים : בסדר ,עוגת של שוקולד ותפוז ,טעים ,כיף ,לא יומרני. אלא שאז המפגש של קליפת התפוז המרירה מעט ,עם השוקולד המריר מתוק . משאירה את החך קצת לא מוכן לעושר הטעמים ולחלוקה השווה הזו שבכל ביס , האיזון המושלם בין השוקולד והתפוז .

במקום שהשוקולד יהיה משובץ פה ושם בעוגת התפוז ... הוא בעל נוכחות ובכל ביס מהעוגה ,מקבלים כמות שוקולד מספקת ,מריר כמובן!!!



עוגת שוקולד -תפוז

מצרכים:
200 גר. חמאה.

3/4 כוס סוכר.

4 ביצים גדולות בטמפרטורת חדר.

1/4 כוס קליפת תפוז מגוררת . בערך 3 תפוזים.


2 ו1/2 כוסות קמח רב תכליתי.

1 כפית אבקת אפיה.

1/2 כפית סודה לשתיה.

1/2 כפית מלח.

1/4 כוס מיץ תפוזים

3/4 כוס שמנת מתוקה

1 כפית תמצית ווניל ,או תוכן מגורד מחצי מקל ווניל.

200 גר. שוקולד מריר עם 70% מוצקי קקאו.



לסירופ:

1/4 כוס סוכר

1/4 כוס מיץ תפוזים טרי.



ההכנה:

מחממים את התנור לחום של 170 מעלות.

משמנים תבנית עגולה עם חור באמצע...

במיקסר מקציפים את החמאה והסוכר לתערובת בהירה וקרמית.

מוסיפים את הביצים בזו אחר זו תוך הקצפה. מוסיפים את קליפת התפוזים.

מערבבים יחד את הקמח, אבקת האפייה ,המלח וסודה לשתיה.

מערבבים בקערה נפרדת את מיץ התפוזים , שמנת מתוקה והווניל.

מוסיפים לתערובת החמאה והביצים את הקמח ותערובת השמנת המתוקה לסירוגין. מערבבים רק עד שמתאחד ,לא להקציף יותר מידי!!

קוצצים את השוקולד לפיסות קטנות בעזרת סכין גדולה וחדה (רצוי לא לגרד ,לא מתקבל אותו אפקט כמו בשוקולד קצוץ) ,מערבבים את השוקולד עם כף קמח.

מוסיפים בערבוב ידני לתערובת העוגה.

מעבירים לתבנית המשומנת. אופים כ- 45 דק, עד שעה.... או עד למבחן קיסם העץ שיוצא נקי.

בינתיים ,מעבירים לסיר קטן את חומרי הסירופ ומבשלים עד שהסוכר נמס.

כשהעוגה מוכנה ,מניחים לה להתקרר בתבנית כ 10-15 דק".

מוציאים את העוגה מהתבנית ויוצקים את הסירופ כשהעוגה עדיין חמה.


יום שבת, 6 בנובמבר 2010

ין ,יאנג וכנפי עוף בשום ודבש


ין ויאנג ,הפכים ומשלימים בתנועה מתמדת....

















לא גדלתי על ברכי המטבח האסיאתי ,אימי אף לא פעם אחת הכינה משהו שקשור למטבח הזה.


לא התאהבתי בבת אחת . הניסיון הראשון לטעום מהמטבח הזה היה לפני שנים באחד הרחובות הצדדיים של דיזנגוף . ניסיון כושל ואומלל שהיה אמור לגמול אותי מהתנסות נוספת. למזלי , לא נתתי לחוויה הזו לטבוע בי את זיכרונה ,וכנגד כל הסיכויים המטבח הזה על כל גווניו (סיני ,תאילנדי ,הודי , וייטנאמי ....) הפך למושא של להט ותשוקה ורצון ללמוד יותר ,להתנסות ולהגיע למקומות יותר ויותר מאתגרים בבישול ,ופיתוח טעמים.
כל מה שקשור לאוכל אסיאתי יהיה תמיד בעדיפות עליונה עבורי ,על פני שאר המטבחים והטעמים.

האוכל הסיני למשל הוא ין ויאנג – ההפך והמשלים....

חמוץ –מתוק – מלוח וחריף , עדין ותוקפני. קטבים שונים עם שאיפה להרמוניה ואיזון.

לפי הפילוסופיה הסינית , כל דבר בעולם מורכב משני היסודות האלה ,שבינם לבין עצמם קיימת דינאמיקה מתמדת . בכל יסוד יש מעט מהשני :זכר ונקבה ,טוב ורע ,חושך ואור ,חום וקור.....

הין והיאנג במטבח הסיני באים לידי ביטוי לא רק במרכיבי אותה מנה ,אלא גם במרכיבי הארוחה . חם וקר ,רך וקשה ,אידוי וצלייה ,טיגון והקפצה מהירה...... אין סוף אפשרויות , וכל כך הרבה ללמוד....

הפעם הכנתי מתכון של כנפי עוף שלא מפסיקים לאכול.... עם רוטב ללקק את האצבעות.... (עוף אוכלים עם הידיים !!!!) יש בו חמוץ ומתוק ,חריף ומלוח ,טיגון ובישול . כמו שהקדמתי :ין ויאנג...

זו ווריאציה מאתגרת מבחינה קלורית ,כי מטגנים קודם את כנפי העוף ובשום שלב הם לא נכנסים לתנור , אבל השתדלתי לא להשתמש בהרבה שמן :-))

כנפי עוף בשום ודבש

מצרכים:
2 ק"ג כנפי –עוף , כי תזדקקו להרבה ,באחריות!!! . מפרידים כל כנף לחצי.

5 כפות סויה.

3 כפות סוכר

4 כפות דבש

4 כפות חומץ

4 כפות יין לבן יבש

8שיני שום גדולות וקצוצות דק.

4 פרוסות ג'ינג'ר טרי קצוץ.

4 בצלים ירוקים קצוצים .

2 פלפלי צ'ילי חריף או יותר ....

1/4 כוס שמן.

1 כף שמן שומשום.

ההכנה:
מחממים את השמן בווק . מטגנים את הכנפיים ב4-5 מחזורים עד להזהבה . מוציאים כל מחזור לכלי שיכיל אותם בנוחות עם נייר סופג.

בינתיים מכינים בכלי את חומרי הרוטב : סויה ,סוכר ,יין ,חומץ ,דבש.

קוצצים את השום ,הג'ינג'ר הבצל והצ'ילי.

מסלקים את עודפי השמן מהווק ומשאירים לא יותר מ2 כפות . מוסיפים את השום ,הג'ינג'ר וחצי מכמות הצ'ילי. מטגנים להזהבה ממש קלה.

מוסיפים את הכנפיים ויוצקים מיד את הרוטב , מערבבים היטב . מנמיכים את הלהבה ,מכסים ומבשלים תוך שמירה על בחישה מידי פעם . צריך לוודא שיש מספיק נוזל שהופך להיות קרמלי במשך הבישול . אם יש צורך מוסיפים כ1/4 כוס מים חמים. משך הבישול הוא כחצי שעה או עד שהכנפיים מתרככות.

ניתן להכין עד שלב זה לפני הארוחה .

סמוך להגשה ,מחממים ומביאים לרתיחה עדינה .טועמים ,אם חסר מלח ,מוסיפים.
ממש בהגשה , מוסיפים את שמן השומשום . מפזרים למעלה את הבצל ושאר פלפל הצ'ילי.

מגישים עם אורז לבן .

הכנפיים מתקבלות עסיסיות ,פיקנטיות מאד ,עם רוטב קרמל סמיך וטעים שעוטף אותן....