יום שבת, 25 בדצמבר 2010

מרק של כל טוב....










































קמצוץ מזה , חופן מזה. זה סוג הבישול שתמיד ייחלתי לו. אבל מעולם לא הייתי טובה בסוג הבישול האקראי הזה.. של לקחת כל מיני חומרים ובמטה קסם ליצור ארוחה. אני זקוקה לתכנון : לדעת מה אני רוצה להכין , להבין בהיגיון מה הולך עם מה, להרכיב ארוחה שיהיה בה , איזון נכון של טעמים , נושא אחד שעובר כחוט השני לאורך כל הארוחה.


לבדוק את המזווה , להרכיב רשימת קניות. הכי חשוב .. לבשל לפי מתכון!!

כשהמתכון הופך להיות יותר מוכר לי , אני מרגישה חופשיה לשנות את המרכיבים , להוסיף ולגרוע לטעמי.

כל זה נכון עד שגיליתי את עולם המרקים. כמובן שכל חיי אני מכורה למרק , וחושבת שזה אחד מסוגי המאכלים הכי מנחמים שיש.

מכל סוגי האוכל שניתן לבשל במטבח , מרק הוא אחד מסוגי התבשילים שמאפשר לכל אחד להיות קוסם , וליצור מכלום כמעט , קדירה נפלאה.

לאחר ששוחררתי מחבלי "עקבי אחר ההוראות" ויצאתי לחופשי... גיליתי את הכיף בלהכין מאכל באופן ספונטאני. לקחת חומרים שיש לי , להבין את הטעם הסופי שאני רוצה להעניק למרק ומשם לאלתר ובכל פעם ליצור מרק חדש.

לפעמים אני משתמשת בציר , אם אין לי ציר , אז רק מים. כל ירק כמעט בא בחשבון, אין סוף צירופים של קטניות ודגנים , תבלינים ככל העולה על דעתי . כך בכל פעם אני יוצרת מרק שנושא את החותמת שלי ושל טעמי.

אני נותנת לעונות השנה ולמצאי בשוק לגרות את חושי . אני רואה את הירק כשהוא בשיאו , עוד כשכל רגבי האדמה עליו . יודעת בדיוק איך אסיר בעדינות את האדמה ואחשוף את הירק במלוא תפארתו . אקלוף אותו בעדינות , נותנת לריח ולצבעים למלאות את חושיי.

כל לגימה מהמרק , מזכירה לי את חסד האדמה....






















מרק של כל טוב...
מצרכים:
אז כמו באלתורים.. אתם יכולים למעשה להשתמש בכל ירק.
למרק הזה השתמשתי ב:
2 סלקים חתוכים לקוביות
2-3 קישואים , זוקיני , צהובים , מנומרים , מה שאני מוצאת. קישואים אני אף פעם לא מקלפת . הקליפה שומרת על הירק שיהיה קראנצ'י.
3 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות.
2 פרסות (כרישה) תמיד! קצוצות .
1 שורש פטרוזיליה , לקלוף ולחתוך לקוביות קטנות.
1 שורש סלרי , לקלוף ולחתוך לקוביות קטנות.
2 עגבניות ,לא קלופות , חתוכות ל4
חתיכה דלעת , חתוכה לקוביות גדולות.
1 בטטה , קלופה וחתוכה לקוביות.
2 תפוחי אדמה , קלופים וחתוכים לקוביות.
מספר ענפי תימין. ( להוציא לאחר הטיגון הראשוני)
1 בצל גדול , קצוץ דק.
לפעמים אני מצרפת גם 2-3 שיני שום קצוצות.
3 כפות שמן זית.
1/2 כוס גריסים \ שעועית לבנה או אחרת \ עדשים כתומות או שחורות....
25 גר. חמאה. לא הכרחי , אך מעניק טעמים נוספים . אם לא שמים חמאה , מוסיפים עוד 2 כפות שמן זית.
מלח , פלפל שחור בנדיבות \ תבלינים אחרים...
1 כף גדושה אבקת מרק טוב . תראו שעוד תהיה חזרה בגדול לעניין אבקת מרק העוף.
חופן שמיר ופטרוזיליה קצוצים דק.
כמובן שאפשר להוסיף ולהחסיר מהרשימה שהיא רק בגדר המלצה..





















































ההכנה:
מניחים את הבצל , הפרסה , והשום בסיר רחב. מוסיפים שמן זית וחמאה ותימין ומזהיבים.


מוסיפים את הסלרי ,ושורש הפטרוזיליה ומטגנים עוד דקה.
מוסיפים את שאר הירקות , מטגנים ומערבבים היטב.



מוסיפים את הדגן או הקטניה שבחרתם. אם בחומוס או שעועית אנו עוסקים, כדאי לבשל למחצה במים , בנפרד , ורק אז להוסיף למרק.
מבשלים עד שרך , אך לא סמרטוטי . מתבלים .
מוסיפים את השמיר והפטרוזיליה , שנייה לפני תום הבישול.


סיר גדול שיעשה לכם חם בבטן ובלב



יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

גפרורי ירק בעטיפת נורי- גם לקרניבורים...



























לאנשים שאיכפת להם מה הם אוכלים , יש בדרך כלל פילוסופיה מובנית לבחירות שהם עושים . בחירות שקשורות בהחלטה מה ייכנס לגופם ומה לא.


חלק צמחוניים בגלל חוסר רצון לפגוע בבעלי –חיים , אחרים מתוך מניע בריאותי , חלק יחליטו על דיאטה נטולת גלוטן מסיבות אלרגניות ואחרים כחלק מדיאטה נטולת רעלים.

יש שימנעו רק מבשר אדום , אחרים יסכימו רק על דגים . אני למשל לא מסוגלת לאכול דג עם ראש ואני תמיד מבקשת שיתנו לי אותו בלי....

יש כל כך הרבה דרכים לסווג ,למיין ולאפיין את הבחירות שלנו.

כשאני אוכלת אוכל בריא ואני נוכחת לדעת כמה טוב זה עושה לי , לגוף ולהרגשה . אני מבינה למה אני צריכה להשתדל לאכול אוכל בריא בכל הזדמנות שמתאפשרת לי.

אני לא רוצה להיכנס לדיון (אפילו לא עם עצמי) על מה נכון ולא נכון לאכול . משום שהסוגיה הזו אינה עניין של שחור ולבן.

אני מרגישה שאני צריכה לכבד את עצמי במה שאני אוכלת ואת אלה שאני מאכילה , ולדעת בביטחון שזה ממש חשוב איזה חומרים אני מכניסה לאוכל.

הפשרה שלי , היא לאכול אוכל בריא על בסיס יומיומי ,עם חריגה לאוכל חטאים מידי פעם...

המתכון הבא שייך לאסכולת הraw food"" שום דבר אינו מבושל ,הכל טרי ואני תמיד מעדיפה ירקות אורגניים. את ה מתכון קיבלתי בקורס על אוכל בריא זוהר צמח וילסון ואביטל סבג מעבירים מידי פעם. בסדנאות האלה ,מבשלים ביחד ,משתמשים בחומרים הכי טובים ועורכים דיון על אוכל בריא..








גילוי נאות : הלכתי על דעתי ,כי רציתי להעשיר עוד קצת את הרפרטואר שלי . הם אפילו לא יודעים שאני ממליצה על הסדנאות האלה לכל מי שיש לו עניין באוכל בריא.

המתכון הזה גורם אצל כל מי שאוכל אותו לשתי תגובות: האחת הססנות , השנייה התנפלות..

השילוב של האצה , הממרח שאף אחד לא מנחש ממה הוא עשוי ,אבל הוא טעים מאד ,מאד... והירקות הטריים הוא מדהים.

המנה מזכירה סושי ,אך ללא הדג (לא שאי אפשר לשלב כאן דגים..).

כל החומרים מוגשים לשולחן ,וכל אחד מרכיב את המנה שלו , מקסים לאירוח ואין אחד עד כה ,שאכל ולא ביקש מתכון בדחיפות!!! גם קרניבורים מושבעים.

לאירוח ,אפשר להכין את הירקות כמה שעות מראש ולשמור על כל ירק בנפרד במקרר ,עטוף בניילון נצמד או שקיות ששומרות על טריות המזון.



גפרורי ירק וממרח קשיו בעטיפת אצה


להכנת כ-16 רולים קטנים:



מבחר ירקות האהוב עליכם

אני השתמשתי ב:

מלפפונים קטנים , לא קלופים , מוציאים את הליבה וחותכים לרצועות דקות.

2 גזרים קלופים וחתוכים לרצועות דקות.

4-5 צנוניות קטנות עם קליפה. חתוכות לגפרורים

1פלפל אדום קטן חתוך לרצועות.

1 פלפל ירוק קטן חתוך לרצועות

1 פלפל צהוב קטן חתוך לרצועות

מבחר נבטים מהאהוב עליכם :נבטי צנונית ,נבטי ברוקולי ,נבטי חמנייה וכו'

3 בצלים ירוקים חתוכים לרצועות או קצוצים.

עלי כוסברה

עלי נענע

פלפל צ'ילי קטן קצוץ(לא הכרחי)



ממרח קשיו (מושלם)

1 כוס קשיו טבעי

1/3 כוס רוטב סויה.

2 כפות שמן שומשום

2 כפות מיץ לימון

1 כף שמן זית

1 פלפל צ'ילי חריף

טוחנים את כל החומרים במעבד מזון , אם הממרח מעט דליל ,אפשר להוסיף עוד קשיו , המרקם הסופי שמתקבל הוא משחתי –סמיך.

כמו כן תזדקקו ל3 -4 דפים של אצת נורי ,כל דף חתוך ל4

מניחים הכל על השולחן ,כל אחד מורח לעצמו ממרח הקשיו ,שם ירקות לבחירה ומתמכר....



יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

עוגת תפוזים וקוקוס























הזמן רץ במהירות מסחררת , משאיר אותי תוהה לפעמים לאן הוא ממהר?


האם אין דרך ללחוץ על השהייה ,ולתת לאירועים להתנהל קצת יותר בעצלתיים? אירועים גלובליים מתערבבים באישיים , ללא יכולת להתעכב ולהתבונן עליהם ,לעבד אותם ואולי ללמוד דבר אחד או שניים. אולי זו הסיבה לעובדה שלאחרונה , אני מידי פעם מתרפקת על העבר....

על טעמים וזיכרונות .... חושבת שלמה שהיה פעם , יש כוח להגיד לנו משהו על מה שיהיה?

חוזרת מידי פעם למאכלים של לפני שנים , כל אחד מהם קשור לאיזה זיכרון... כמו למשל העוגה שהכנתי ,זאת שכנראה "כיכבה" בכל בית. מי שהזכירה לי את העוגה שנשכחה ,הייתה חברתי רחל , הנאמנה רוב הזמן למקורותיה ,ולמתכונים של פעם.

העוגה הזו נקשרת לי בזיכרון , עם חבורת דודות פולניות , שמסבות סביב שולחן ,ערוך כיאות . עם כלי פורצלן ,כמובן!!! הן אוחזות בספל התה בעדינות מעושה , עם זרת זקופה ,כמו שכתוב בספר הנימוסים הפולני.

לכל אחת פיסת עוגה מדודה בצלחת , הן חותכות בה בכפית ( מה חשבתם ,ככה סתם ביד ,שומו שמיים!!!) . מתענגות על הטעם ,תוך שהן מצקצקות בשפתיים " אוי כמה שזה טוב הרעל הזה" . וזאת יש לדעת אצל הפולניות , אין טוב ללא רע. כי איך אפשר ליהנות אם לא סובלים קצת ???

העוגה נפלאה בפשטותה ,רכה וספוגה במיץ תפוזים , הקוקוס משתדך היטב עם מרירות התפוזים , וגם מעניק מראה של פתיתי שלג מעל העוגה . קליפת התפוז למעלה ,היא מגע עכשווי שמשלב בין העבר להווה.



לעונג הזה תידרשו לרשימת המצרכים הבאה:

לעוגה:
6 ביצים גדולות.

1 ו 1/2 כוסות קמח תופח. אם אין , משתמשים בקמח רגיל ומוסיפים 1 כפית אבקת אפייה.

3/4 כוס סוכר.

1 שקית סוכר ווניל.

1 כוס שמן.

1 כוס מיץ תפוזים.

1 כוס פתיתי קוקוס +1/2 כוס לקישוט מעל העוגה.

קליפת לימון מגורדת מלימון שלם.

קליפת תפוז מגורדת מ- 2 תפוזים.

ההכנה:
מפרידים בין חלמונים לחלבונים.

מקציפים את החלבונים עם מחצית מכמות הסוכר ,לקצף יציב מאד. מעבירים לקערה נקייה.

מקציפים את החלמונים עם שאר הסוכר , לתערובת קרמית ובהירה.

מוסיפים את גרידת הלימון והתפוז.

מוסיפים את הנוזלים (שמן ,מיץ תפוזים) לסירוגין עם הקוקוס והקמח ,לתערובת החלמונים.

מוסיפים את תערובת החלבונים ,בפעמיים ,בעדינות ובתנועת עטיפה.

מעבירים לתבנית משומנת עם חור באמצע , בנפח 10 כוסות בערך.

אופים בחום של 175 מעלות ,עד שקיסם יוצא יבש , כ45 דק' – שעה.

לסירופ:

רצועות דקיקות מ-2 תפוזים , קולפים עם קלפן ,רצועות רחבות מקליפת תפוז , את הרצועות חותכים לרצועות דקיקות.

1 כוס מיץ תפוזים.

1/2 כוס סוכר.

שמים את המיץ ,הסוכר ורצועות התפוז בסיר קטן.







מבשלים עד שמצטמצם והופך לסירופ סמיך.

את קליפות התפוז מוציאים מהסיר ומייבשים בצלחת.

מקררים את העוגה כ – 15 דק' ,ומשחררים מהתבנית ,הופכים על צלחת רחבה והופכים פעם נוספת לצלחת עם שוליים מעט גבוהים.

יוצקים את מיץ התפוזים החם על העוגה ,וחלק גם בתחתית הצלחת . כך שהנוזלים יספגו מעל העוגה וגם בבסיסה התחתון.

מפזרים את מחצית כוס הקוקוס הנותרת ,על העוגה.

מקשטים בקליפת התפוז.

אוכלים בהנאה מבלי לצקצק על מר גורלכם....


יום שבת, 27 בנובמבר 2010

נודלס עם בשר וחזה אווז בתיבול אסיאתי








אטריות (ביידיש לוקשן) הן מאכל העשוי מקמח ,מים וביצים.


כולם רוצים לנכס לעצמם את המאכל הזה ,בטענה שהם המציאו אותו. זה אומר שלי הוא והשני מוחה בתוקף על הגניבה...

האמת היא שהאטריות ,פסטה , נודלס... הן של כולן ,בזכות "דרך המשי" ,שהייתה יותר מדרך אחת . אלה היו כמה דרכים שחיברו בין שי –אן שבסין לאנטוכיה בסוריה ומשם לאירופה.

על הדרכים האלו נדדו תרבויות שהשפיעו זו על זו בכל , גם בעניין הלוקשן שכל תרבות לקחה אותה לאן שטעים לה.

לי זה לא משנה ,אני אוהבת אותן בכל צורה ובכל אפשרות הכנה , לא נראה לי שיש מאכל שעשוי מאטריות שלא אוהב.

את המתכון שאביא , אני מחבבת במיוחד והוא מסביר בעיני הכי טוב את עניין דרך המשי . יש כאן נודלס אסיאתיים , בשר טחון שלקוח בדרך כלל מסצנת אוכל אחרת , חזה אווז (מה קשור תגידו) ותיבול אסיאתי שמחבר הכל לטעם הנכון .

לי אין ספק שהמאכל הזה הולך לככב במטבח שלכם כמעט ללא הפסקה , גם בגלל קלות הכנתו , כמו גם בגלל טעמו הממכר.



נודלס עם חזה אווז ובשר בתיבול אסיאתי.



מצרכים:

500 גר. בשר טחון

100 גר. חזה אווז , קצוץ דק .

3 פרוסותג'ינג'ר בעובי 1/2 ס"מ קצוצות דק.

5 שיני שום שמנמנות קצוצות דק.

3 בצלים ירוקים קצוצים.

1 פלפל צ'ילי קצוץ דק או 1 כפית פלפל צ'ילי גרוס.

2 כפות שמן שומשום

2 כפות שרי או יין אדום .

4 כפות סויה.

פלפל שחור ומלח ממש בזהירות ,כדאי לטעום קודם...

1 חב' אטריות - נודלס
1/2 כוס מים או ציר עוף.

2 כפות שמן.

הערה: אפשר להכין את המנה גם עם אטריות אורז.


ההכנה:
מתחילים בהכנת הבשר:

מחממים מחבת גדולה או ווק , מטגנים קצרות את חזה האווז ומעבירים לצלחת.

מוסיפים לשומן שהצטבר במחבת עוד 1 -2 כפות שמן. מוסיפים את הג'נג'ר ,שום ,וצ'ילי ומטגנים כ30 שניות.

מוסיפים את הבשר , וממשיכים לטגן תוך בחישה ,כדי לפורר את הבשר. מטגנים עד שהוא משנה את צבעו. מחזירים את חזה האווז לווק.






מצרפים את הסויה , שרי או יין , ופלפל שחור. בשלב הזה מוסיפים את המים . אם יש נוזלים בבשר (לא אמור להיות בשלב הזה) ,לא מוסיפים נוזל . המאכל אמור להיות עסיסי ,אך לא "שוחה " ברוטב.

מבשלים את הנודלס אל –דנטה ( כן גם פה , אף אחד לא אמור לאהוב את האטריות שלו מבושלות יתר על המידה). מסננים.

מוסיפים אל הבשר ,מערבבים היטב , זה השלב להוסיף את שמן השומשום והבצל הירוק. עוד ערבוב קטן ....



יש ביטוי שנקרא "לחמם אטריות קרות"... הביטוי בא לרמז על מצב חסר תועלת שלא ניתן לתיקון , באנלוגיה לטעמן התפל של אטריות שחוממו מחדש...

אל דאגה , במתכון הזה , לא תישארו עם אטריות לחימום ... וגם אם כן , תפל .. זה לא המקרה שלהן .

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

טעם של ילדות - עוגת קוקוס ושוקולד של אמא














זיכרונות ילדות נקשרים אצלי ,לא אחת ,סביב אוכל . המטבח היה ליבו של הבית .


אוכל היה מקושר להמולה של חגים , התכנסויות משפחתיות , בישול בצוותא....

אני זוכרת את אימי , משכימה בבוקר , מכינה לעצמה כוס קפה . כולם עדיין ישנים והיא טורחת ומבשלת , יוצקת מסירות ואהבה אל התבשילים.

עד היום אני ואחיותיי , לא מתחילות לבשל , טרם שהכנו לעצמנו כוס קפה....

אם הייתי צריכה לבחור בזיכרונות מסוימים שקשורים לאוכל... הייתי בוחרת בכמה מתוך ילדות שלמה (לא שקל לוותר על אחרים)

אני זוכרת את הכריך הכי טוב בעולם : קצהו של כיכר לחם טרי שחור , מרוקן מתוכנו , עגבנייה טרייה נסחטת פנימה , זרזיף של שמן (רגיל) ומלח. רצה לשחק בחוץ ,נוגסת בכל פה , העגבנייה והשמן מותירים עקבות על הסנטר ולאורך הזרועות . כמה טעים !!!

ארוחת בוקר לפני בית הספר הייתה חובה . אימי הייתה מכינה דייסת סולת שבה הייתה טומנת קוביית שוקולד ,וכשלא היה שוקולד , הייתה זורה למעלה קקאו וסוכר . מנה שהכינה אותנו כיאות ליציאה אל החוץ.

לכשנישאנו , הורי הקפידו על מסורת של "בראנץ" כל יום שבת. כל כך אהבנו את ארוחות הבוקר המאוחרות האלה....

אני זוכרת את אבי יושב במקומו הקבוע , טורח על הכנת סלט כבד קצוץ הכי דק בעולם. קוצץ דק דק את הבצלים , דמעות של בצל זולגות מעיניו וחיוך מאושר על פניו ,בעודו טורח על הכנת הסלט שכה אהוב עלינו. קערת הסלט הזו הייתה מתחסלת במהירות ,אושר היה בעיניו על הנאתנו . זו הייתה רק אחת הדרכים בהן הוא הביע את אהבתו אלינו.

היו כמובן גם צנצנות החמוצים הענקיות אותן הוא הכין עבורנו . הוא היה מניח אותן על מדף , מחכה לרגע בו הנוזל ישנה את צבעו ויהיה עכור מעט . היינו מבקשים שיכין , כדי לראות את האושר שבו הוא ניגש למשימה....

אני זוכרת את העוגות המופלאות של אמא שלי , לא יודעת מה היה במגע שלה שהפך את העוגות הפשוטות ביותר למושלמות...

במיוחד זכרתי וערגתי לעוגה של שוקולד וקוקוס , שלוש שכבות של שלמות!!!

פשוטה שבפשוטות : שכבה של בצק פריך , באמצע שכבת קרם שוקולד ומעל הכל מרחפת לה עננת קוקוס. אצל אימי כל המרכיבים התמזגו לכדי ביס מענג , השיניים נוגסות בבצק הפריך הרך והאוורירי , כאילו הייתה זו עוגת ספוג ולא עוגה שבסיסה הוא בצק .

כשאימי הכינה את העוגות שלה , מרגרינה היה מצרך מבוקש , וחמאה ? שומו שמיים ,מי בכלל הרשה לעצמו.... השוקולד נצרך גם הוא במידה.

כבר הרבה זמן אני מתכננת להכין את העוגה , מהססת , לא מרגישה ממש מוכנה. עברה יותר משנה מאז לכתה של אימי , והגיע היום בו הרגשתי שאני מוכנה לגעת במתכונים שלה.

החלטתי לשחזר את העוגה . לשים בה מצרכים של היום , אבל לשמור ככל האפשר את המתכון המקורי ולשמר טעמים של ילדות. בסוגריים אביא את המתכון המקורי.



עוגת שוקולד וקוקוס של אמא
הבצק:

2 ו 1/2 כוסות קמח( 3 כוסות)

180 גר. חמאה (180 גר. מרגרינה)

3/4 כוס סוכר

5 חלמונים

2 כפות ברנדי כלשהו .

1 כפית אבקת אפייה(1 שקית אבקת אפייה)

1 שקית סוכר ווניל.

אימי גם שמה מעט תמצית רום.אני שמתי כף של רום אמיתי. במקרה זה "קפיטן מורגן"



מלית השוקולד
100 גר. שוקולד מריר (50 גר.)

3 כפות קקאו

25 גר. חמאה (מרגרינה)

3 כפות סוכר (4 כפות)

3 כפות חלב(מים)



שכבת הקוקוס
5 החלבונים

1/4 כוס סוכר

100 גר. קוקוס.



ההכנה:
מניחים את כל חומרי הבצק בקערה . שמים תחילה רק 2 כוסות קמח ולשים לבצק. הבצק מתקבל רך ומעט דביק . מוסיפים בהדרגה את מחצית כוס הקמח הנותרת , עד לקבלת בצק שלא נדבק לידיים .

משמנים תבנית מלבנית , או מרובעת בגודל בינוני , כזו שהבצק יהיה בה בגובה של 1 ו1/2 – 2 ס"מ.

מניחים בסיר את כל המצרכים למלית השוקולד וממיסים על אש נמוכה עד שהשוקולד והסוכר נמסים בחלקם. מסירים מהאש וממשיכים לבחוש ,עד שהשוקולד והחמאה נמסים לגמרי. מקררים.

בינתיים מקציפים את ה חלבונים במהירות גבוהה ,מוסיפים את 1/4 כוס הסוכר בהדרגה . מפסיקים את פעולת המיקסר ומוסיפים בערבוב ידני את הקוקוס , בתנועת עטיפה.

מורחים את קרם השוקולד על הבצק .

מעל השוקולד יוצקים ומחליקים את קציפת הקוקוס.

אופים בחום של 175 מעלות למשך 45 -50 ד"ק , או עד שהשכבה העליונה מזהיבה . לא לאפות יותר מידי!!

ביס אחד מהעוגה שאב אותי באחת לילדותי......





המתכון כפי שהוא בכתב ידה של אימי היקרה...

יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

מרק כרובית ואורז


















השעון הפנימי שלי והתאריך יצאו מאיזון . אין סנכרון בין הרגשתי למציאות.


שעון הקיץ התחלף , החושך מקדים ליפול עלינו . באופן טבעי , מתחילה גם התכנסות פנימה .... עם רצון לשהות יותר בבית.

בראש ובגוף , אני מתחילה לחשוב על שכבות של בגדים , מגפיים ,התכרבלות מתחת לשמיכת פוף , תמיד בליווי של ספר ותה חם , זה השילוש הקדוש שמביא נחמה מפני הרוחות והסערות שבחוץ...

מרק ונזידים חמים וכבדים ,זה הכרח. ו... כלום לא קורה!!! אני עדיין באמצעו של נובמבר עם גופיה ורגליים יחפות.

גם אני , שמעדיפה את הקיץ על החורף , מבינה שאנחנו חייבים את המחזוריות הזו. מצפה לגשם הראשון שירווה את האוויר בלחות שלו . מתגעגעת לריח האדמה כשהגשם הראשון נופל עליה , לרוח קרירה שתעיף את השיער ותשטוף קצת את הקיץ מהפנים .

מחשבת מה נשאר לנו כפסע מהבצורת , כולה חודשיים –שלושה....

כך בניגוד לתאריך ולחורף שמתבושש להגיע , אני מנסה ללבוש סוודר פה ושם וגם לא מוותרת על מרק חם . אני נאמנה לשעון הפנימי שלי , מקווה שגם החורף ימלא את הבטחתו.

אני מביאה מתכון של מרק פשוט וטעים שהולך על קו האמצע , לא נזידי מידי , קליל במידה ,אבל מספיק חם להתעקשות על חורף....



מרק כרובית ואורז


מצרכים:

כרובית אחת קטנה

1 בצל גדול קצוץ דק

2 קישואים בהירים או כהים , לא קלופים

2 גזרים.

25 גר. חמאה (לא הכרחי)

3 כפות שמן זית

1/4 כפית סודה לשתיה.

1/4 כוס אורז שטוף ומסונן.

1/4 חב' פטרוזיליה שטופה וקצוצה דק.

1/4 חב' שמיר קצוץ דק.

עלים פנימיים של סלרי צעיר ורענן ,קצוצים דק.

ציר עוף \או מים.

מלח ופלפל שחור לפי הטעם.

אם לא משתמשים בציר עוף ,מוסיפים 2 כפות אבקת מרק עוף (כן!!!)


ההכנה:

שוטפים היטב את הכרובית וחותכים לפרחים קטנים . שמים בסיר את הכרובית והאורז , מכסים בכמות מים למרק -כ 10 כוסות.

מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה ,חצי בישול.

בינתיים... מגררים על מגרדת גסה את הגזר והקישואים.







במחבת מחממים את השמן והחמאה , מוסיפים את הבצל ומטגנים עד הזהבה קלה.

מוסיפים את הגזר , הקישואים והסודה לשתיה ומטגנים כ- 3 דק".

מוסיפים את תכולת המחבת לסיר הכרובית , מנמיכים את להבת הגז ומבשלים עוד 25 דק".

מוסיפים מלח ,פלפל ואבקת מרק עוף , מתקנים תיבול אם צריך. המרק צריך להיות סמיך במידה ,כך שאם הוא סמיך מידי ,כדאי להוסיף מים רותחים.

מוסיפים את השמיר , הפטרוזיליה והסלרי ומכבים את האש.

כמה פשוט ,ככה טעים!!!!

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

סדנת צילום


ברק מתכנן את צילומי הלחם המופלאים שלו....







הילה צור.





ההחלטה לכתוב על אוכל נבעה מכמה סיבות. החשובה שבהם נבעה מהצורך להנציח ולשתף , את המטבח של אימי ,שלי , ושל אחיותיי . מצאתי את עצמי משתפת עוד מטבחים ,דורות של מבשלים ומספרת גם על חוויותיי ורגשותיי.


ההתחלה הייתה קשה , ההמשך קשה לא פחות....

כתיבת הבלוג חשפה אותי לעולם רחב ומסעיר , שבו רק קצה הקרחון נחשף בפני והתסכול נושף בעורפי כל הזמן....

זאת משום שאני לוקה במחלת הפרפקציוניזם.... כל דבר שאני עושה צריך לגעת בהכי טוב שאני יכולה ,או בכלל לא!!

התחלתי לצלם את האוכל שהכנתי ,בלי לדעת דבר וחצי דבר על צילום ,סטיילינג היה מושג שלקוח מעולם האופנה...

ראיתי צילומי מזון וסטיילינג וליבי החסיר פעימה בכל פעם שנתקלתי בתמונות שגרמו לי לרוץ למטבח. הבנתי שזה מה שצילום מזון אמור לעשות....

צילמתי ,פעם רע ופעם רע פחות , ולפעמים הייתי ממש מרוצה. אבל ידעתי שאני רוצה להבין יותר ולא רק לגעת , אלא ממש לצעוד פנימה .

החלטתי לחפש קורס צילום קצר (חוסר זמן) שייתן לי מושג יותר רחב על מה שאני עושה. קיבלתי המלצות על בית ספר לצילום בעם
השיחה הראשונה שלי עם שגיא ,גרמה לי לבטוח בו באופן מיידי. כך יצא שלפני חודש ומחצה ,הלכתי לקורס צילום וסטיילינג בניצוחו של הצלם המאד מוערך דניאל לילה שהתגלה כאדם שקט ובוטח עם סבלנות אין קץ.... דניאל מצלם עבור המגזין "על השולחן" ,"גורמה" ועבור שפים ומחברי ספרי בישול.

דניאל עובד יחד עם הסטייליסט עמית פרבר שגרם לי להבין עד כמה סטיילינג הוא עולם רחב ,ואיזה שיתוף פעולה הדוק חייב להתקיים בין הצילום לעיצוב.

עמית מגיע עם כל הציוד שלו ,אותו הוא אוסף בשקדנות ,ובאופן מופלא מצרף פריט לעוד פריט ויוצר תמונה.

בית הספר עצמו ממוקם בליבה של תל אביב . משרה אווירה ביתית ונעימה ומצויד בכל הדרוש , גם לאלה שאין להם צילו של מושג על צילום וציוד בסיסי (כמוני למשל). שגיא אכן התגלה כאיש נדיב ורחב לב , מתוק במידה נדירה ,ונכון לסייע בכל דבר....

התמזל מזלי לחשוף את בורותי בצילום בפני קבוצה נפלאה ומכילה מאד.... בה הרצון לעזור היה מובן ,ואפילו לא היה צורך לבקש....

איתי בקבוצה היו:

סהר רפאל (זכור מהתוכנית –המטבח ) לסער שתי מסעדות באיזור הדרום: כדיתא וכרמים.

אריאלה פיקסלר אלון האחת והיחידה מהבלוג "בישול בקצב הסלסה"
ענת המתוקה מהבלוג "טעימונת"
ברק שהוא שף ואופה ומיד עולה לאוויר בלוג שבו הוא מתכוון לשתף את אהבתו לאפייה ובישול (יש למה לחכות ,ואני אעדכן....)

מירב ברוכת הכשרונות והנדיבה עד מאד.. שעוסקת בין השאר בהפקה וצילום של ספרים משפחתיים שנועדו להנצחה.

הילה צור ,צלמת מוכשרת שזה עתה יצאה לדרך חדשה ועצמאית.

ועוד....

למדתי על אור בצילום ,עומק שדה ,צמצמים ותריסים ...

צילום בתנאי שטח ,צילומי אווירה ,שימוש במגוון רחב של אביזרים וסטיילינג.

החוויה הייתה מעצימה ומלמדת , הכרתי אנשים שהייתי רוצה לאמץ כחברים והבנתי כמה עוד אני רוצה ללמוד!!!

אני מצרפת קצת תמונות מהסדנה...





ברק מתכנן צילום....

דניאל וסהר ....












מירב בפעולה....


עמית פרבר ומירב .....

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

עוגת שוקולד - תפוז




















אני אוהבת שוקולד באופן בררני מאד.... אני אוהבת אותו מריר ומשובח . מגע של צ'ילי או מלח גס יכולים להפוך אותי למכורה.


אני לא אוהבת שוקולד חלב ואפילו לא לבן.... ומפרלינים אני נמנעת במכוון...

במיוחד פרלינים שבאים לי בקופסאות . אני תמיד חושדת בפג תוקף שלהן .

זוכרת את אותן "בונבוניירות" שאיש אינו חפץ בהן ,ואיך אף פעם הן לא מפסיקות את המסע שלהן בעולם . מרגע שהן יצאו מפס היצור , כולם חושדים בהן....

אני גם לא אוהבת את ההפתעה שגלומה בכל פרלין , אף פעם לא בטוחה אם אוהב את מה שאמצא. הכי עצוב לי זה לראות רבעי וחצאי פרלינים נגוסים ומושלכים חזרה לקופסא ... איש לא חפץ בהן!

אני נזכרת בסרט "פורסט גאמפ" ובמשפט המפורסם שלו ,שאמו אמרה לו "החיים הם כמו קופסא של שוקולד ,אף פעם אתה לא יודע מה תקבל..."
וזה נכון ... כי פעם אנחנו מקבלים טעם שאנחנו בכלל לא אוהבים. לפעמים אנחנו מקבלים איזה טעם ישן ועבש ... שהמרירות שלו נשארת איתנו עוד הרבה זמן , ולפעמים אנחנו זוכים בביס המושלם ,מלא טעמים שממלא אותנו באושר.
לכן תמיד ננסה לנגוס , כדי לזכות באותה הפתעה ובאותו ביס מושלם.....

העוגה שאביא , עוגת תפוז ושוקולד. מביאה לחיך את אותה הפתעה....

בביס הראשון ,חושבים : בסדר ,עוגת של שוקולד ותפוז ,טעים ,כיף ,לא יומרני. אלא שאז המפגש של קליפת התפוז המרירה מעט ,עם השוקולד המריר מתוק . משאירה את החך קצת לא מוכן לעושר הטעמים ולחלוקה השווה הזו שבכל ביס , האיזון המושלם בין השוקולד והתפוז .

במקום שהשוקולד יהיה משובץ פה ושם בעוגת התפוז ... הוא בעל נוכחות ובכל ביס מהעוגה ,מקבלים כמות שוקולד מספקת ,מריר כמובן!!!



עוגת שוקולד -תפוז

מצרכים:
200 גר. חמאה.

3/4 כוס סוכר.

4 ביצים גדולות בטמפרטורת חדר.

1/4 כוס קליפת תפוז מגוררת . בערך 3 תפוזים.


2 ו1/2 כוסות קמח רב תכליתי.

1 כפית אבקת אפיה.

1/2 כפית סודה לשתיה.

1/2 כפית מלח.

1/4 כוס מיץ תפוזים

3/4 כוס שמנת מתוקה

1 כפית תמצית ווניל ,או תוכן מגורד מחצי מקל ווניל.

200 גר. שוקולד מריר עם 70% מוצקי קקאו.



לסירופ:

1/4 כוס סוכר

1/4 כוס מיץ תפוזים טרי.



ההכנה:

מחממים את התנור לחום של 170 מעלות.

משמנים תבנית עגולה עם חור באמצע...

במיקסר מקציפים את החמאה והסוכר לתערובת בהירה וקרמית.

מוסיפים את הביצים בזו אחר זו תוך הקצפה. מוסיפים את קליפת התפוזים.

מערבבים יחד את הקמח, אבקת האפייה ,המלח וסודה לשתיה.

מערבבים בקערה נפרדת את מיץ התפוזים , שמנת מתוקה והווניל.

מוסיפים לתערובת החמאה והביצים את הקמח ותערובת השמנת המתוקה לסירוגין. מערבבים רק עד שמתאחד ,לא להקציף יותר מידי!!

קוצצים את השוקולד לפיסות קטנות בעזרת סכין גדולה וחדה (רצוי לא לגרד ,לא מתקבל אותו אפקט כמו בשוקולד קצוץ) ,מערבבים את השוקולד עם כף קמח.

מוסיפים בערבוב ידני לתערובת העוגה.

מעבירים לתבנית המשומנת. אופים כ- 45 דק, עד שעה.... או עד למבחן קיסם העץ שיוצא נקי.

בינתיים ,מעבירים לסיר קטן את חומרי הסירופ ומבשלים עד שהסוכר נמס.

כשהעוגה מוכנה ,מניחים לה להתקרר בתבנית כ 10-15 דק".

מוציאים את העוגה מהתבנית ויוצקים את הסירופ כשהעוגה עדיין חמה.