יום שלישי, 24 בינואר 2012

צלי כבדי עוף ותפוחי אדמה של אמא









בגיל 11 לערך , חשבתי שכשאגדל אוכל כבד עוף כל ימי חיי .


כבד עוף היה מצרך יקר באותם ימים וכדי לאכול ממנו , עדיף היה ללכת למסעדה . כן זה היה מאותם מקרים נדירים , שלאכול בחוץ , השתלם יותר מאשר לאכול בבית .

בכל מוצאי שבת , הורי ואחותי הקטנה , שמו פניהם למסעדה , כדי שאחותי תאכל כבד .

היא סבלה מאנמיה , ועל דעת כל מומחי אותה התקופה , כבד אמור היה לספק לה את מירב הברזל , לו היא הייתה זקוקה .

אני ואחיותיי נותרנו מאחור .... (כן זה הזמן לדמעות השתתפות ונגינת כינור ענוגה ברקע)

כשהרחמים העצמיים שטפו אותי , נשבעתי שכאשר אעמוד ברשות עצמי , אוכל כבד , ללא הכרה .

בתחילת נישואיי , ניסיתי למלא לעצמי את אותה הבטחה , אבל עד מהרה , הכבד היה לי לזרא . ואפילו הצלחתי לפתח רגשות הזדהות עם אחותי , שנאלצה לאכול אותו למען בריאותה .

אחד המתכונים אותם אימי הכינה לעיתים נדירות , היה כבד עוף עם תפוחי אדמה .

היום אני מבינה שכך היא הצליחה "למתוח" את התבשיל , ולהכין המון אוכל מקצת כבד.

לאורך השנים, הכנתי את המנה הזו המוני פעמים , לא בגלל המחיר , אלא בגלל הטעם . כולם אהבו אותו מאד .

לימים הדעות היו חלוקות על ערכו התזונתי  של הכבד . אך אנו שמרנו אמונים למתכון הנהדר הזה של אימי .



צלי כבדי עוף ותפוחי אדמה של אמא



הוא משובח , טעים מאד ואחד הקלים להכנה שאני מכירה.

מה צריך :

500 גר' כבדי עוף , נקיים .

5 תפוחי אדמה בגודל בינוני או 3 גדולים

1 בצל גדול מאד קצוץ גס.

2 שיני שום קצוצות גס

1/2 – 1 כפית פלפל שחור

1/2 כפית פלפל צ'ילי גרוס (תוספת שלי)

1 כפית גדושה אבקת מרק עוף

3 – 4 כפות שמן קנולה.



מלח לפי הטעם.



ההכנה :
חותכים את כבדי העוף ל 3 – 4 חתיכות , שוטפים ומסננים היטב .

מקלפים ושוטפים את תפוחי האדמה , פורסים לפרוסות עגולות דקות מאד , בעובי של 3- 4 מ"מ , גג 1/2 ס"מ.

מחממים מחבת גדולה , רצוי טפלון . מוסיפים את השמן , מחממים 1/2 דקה ומצרפים את הבצל .

מטגנים את הבצל עד הזהבה קלה , מוסיפים את כבדי העוף , השום ומטגנים עד סגירתם והשחמה קלה .





.

זה הזמן להוסיף את תפוחי האדמה , מערבבים היטב . לא להיזהר יתר על המידה , גם אם תפוחי האדמה נשארים לא אחידים ו"נשברים" זה יופי , ורק תורם לתבשיל.









מוסיפים את התבלינים . לא מוסיפים מים!!!!

מכסים , מנמיכים את הלהבה , ללהבה נמוכה . ומבשלים כך ללא מים .

מידי פעם מנערים את המחבת , ואף מערבבים ערבוב עדין כזה עם כף .

זמן הבישול נע בין 20 דק' ל 30 דק' , תלוי בעובי תפוחי האדמה.

כדי לשמור על עסיסיות הכבדים , רצוי שעובי תפוחי האדמה יהיה דק ככל האפשר.

ניתן להוסיף רק אם מוכרחים 1/4 כוס מים .





אפשר לצרף למנה  את הסלט  הזה שיהווה חגיגה של טעמים עם כבדי העוף.

יום שבת, 21 בינואר 2012

קלימרה - האוכל , הים והמזח גם







לא הייתי שנים על שנים בנמל יפו . אני זוכרת את ימי הטאבון ובני הדייג , את קסם הספינות , ריח הים ורחש הגלים שנשברו שם על המזח .


עכשיו כולם אומרים שהגיע גם זמנו של נמל יפו לתחייה מחודשת , וכבר הולכת להיות לו עדנה .

אני שמחה על כך , כי אני אוהבת תחרויות , הן טובות לנו לצרכנים  , וגם לבעלי העסקים , כי התחרות מכריחה אותם להישאר ערניים ומתחדשים .

אז אחרי שנמל תל אביב ושוק האיכרים הפכו לי לבית שני , החלטתי לחזור ולראות מה הולך להיות שם בנמל . רחש הגלים והספינות ,והבתים שנגמרים ליד הים   , גרמו לי להצטער שעזבתי...

בהתחלה חשבנו ללכת למסעדה אחרת , שינינו את דעתנו בגלל ההבטחה של קלימרה : אוכל ים תיכוני פוגש מזרח רחוק.. נשמע הכי הבטחה שיש , אוכל עם טוויסט , הוא אוכל שהכי מרגש אותי.

המסעדה נמצאת על מזח הדייגים ביפו . המוזיקה היוונית שהתנגנה באותו רגע במסעדה , השתלבה נפלא עם השמש , והים השקט .



המסעדה מעוצבת בפשטות , מוטיב בצבע כחול (האהוב עלי) היה על הקיר , במפיות  , בצלחות ובתריס קטן כחול שלא ברור לאן הוא נפתח , אבל היה נחמד בעיניי .



הגענו לשעה שעדיין אפשר היה לקבל ארוחה עסקית שעולה 79 ₪ . הארוחה לסועד כוללת משקה לבחירה :

כוס קאווה , בירה או משקה אחר . 2 מנות לבחירה מהתפריט , שמורכב ממנות בגודל בינוני , ופוקאצ'ה עם 3 מטבלים .

היינו שניים , אז קיבלנו אפשרות להחליט על 4 מנות שזה נהדר , אהבתי את הקונספט של מנות שרינג .

עוד יותר אהבתי את השמות של המנות שכולן נקראות על שמן של נשים .

קיבלנו פוקאצ'ה ארוכה , מלאת טעמים וקריספית כמו שאנחנו אוהבים . יכולנו לטבול חתיכות שלה בעגבניות מרוסקות עם מעט שמנת חמוצה (או קרם פרש) מעל . יופי של זיווג , וזה בכלל לא משנה שהוא נדוש .





 

הכרובית קצת נתנה הרגשה של פתיח ממסעדות של סלטים לפי יכולתך , אבל באופן מפתיע , היא לא הייתה דומה לדבר ההוא . היא הייתה טעימה והיה בה משהו קצת אחר . את השלישייה חתמה צלוחית עם טחינה וסומק שהייתה בסדר וזהו.

התחלנו בקרפצ'יו מוסר ים עם זרעי עגבניות , יוגורט , פלפל חריף , נענע , בזיליקום , ושמן זית משובח  .מנה נדיבה ומשובחת , את שאר שמן הזית  שנותר הספגנו בפוקאצ'ה  . הוספנו עוד 10 ₪ על המנה .




הזמנו גם את מאיה : ג'מבו שרימפס טמפורה , עם צלוחית רוטב דאשי כרישה ליד , שיהיה במה לטבול ..




השרימפס היה עטוף במעטפת פריכה ודקה של טמפורה , הטוויסט היה כאן של הרוטב הנפלא , שהיה שונה ועדין ובכלל לא מלווה ברור לשרימפס . אני הרגשתי גם קצת יין ואולי גם שמנת מתוקה ? אבל למה להקשות , זה היה מושלם.

המשכנו עם קארלה : פרגית אפויה ביוגורט עגבניות וראס אל חנות , טורטייה וירקות טריים . המנה הייתה טעימה מאד ולקחה אותי למחוזות הודו , יכולתי להישבע שיש בה קארי . היא הזכירה לי מנה דומה ממסעדת מינה טומיי שהייתה באזז רציני באותה תקופה .





הטורטייה קיבלה לתוכה יפה מאד את נתחי הפרגית , את הכוסברה , הבצל ועגבניות השרי , הרוטב היה טוב ואם הייתי בבית , הייתי מלקקת את הרוטב שחמק ולא מנגבת אותו באיפוק .

החלטנו גם על מחווה למסעדה והזמנו את קלימרה (הנקבה של הקלמרי...) קיבלנו קלאמרי סגול צלוי על הפלנצ'ה על קרם לבנה , חציל שרוף וצנוברים . מנה ים תיכונית , טעימה , עשויה כהלכה . קאלמרי וראשי קלאמרי צרובים במידה , על מצע של רוטב שלא השתלט ,אלא השלים . יופי של מנה .




קינחנו במלבי שמנת עם בוטנים מסוכרים ,  כמו כן היה כתוב :לפתוח בזהירות ..
הקינוח הגיע בצנצנת (מספיק כבר עם הטרנד הזה , התעייפנו..) עשן פרץ מהצנצנת עם פתיחתה , לא ממש אהבתי את טעם העשן . הקינוח היה בסדר , נחמד  ולא יותר מזה.






שלב הסיכומים...

האוכל מצוין , גם אם הוא דומה למנות אחרות במסעדות אחרות . הביצוע מושלם , החומרים טובים וזה מה שחשוב . ראיתי בתפריט מנות מסקרנות , אותן אני מתכוונת לדגום בפעם הבאה .

השירות טוב מאד  , קשוב ונעים .

המחירים שפויים , רוב המנות מתומחרות סביב ה40- 50 ₪ , למעט הספיישלים שתימחורן גבוה יותר , ב10-20 ₪. אחת העסקיות השוות בעיר , גם אם צריך להגיע בשבילה לנמל יפו. מה עוד שיש המון חנייה בחינם ובשפע .

המיקום נהדר , ואני כבר מדמיינת מזג אוויר חם יותר , הפנים אל השמש , קאווה צוננת ביד ...

אז המסעדה כבר על הנתב שלי , והיא הולכת להיות אחת ממסעדות הבית שלי.



מחסן 1 נמל יפו

03-6823232


יום שלישי, 17 בינואר 2012

מרק תירס בנוסח הודי











הגשם מטופף , הגשם מטופף על הגג .


נעשה לי חם בלב , כשהגשם מטופף לו על הגג...(דפנה אילת)



החורף כאן במלוא עוצמתו המיקרו קוסמית הקטנה שלנו . שלג בחרמון , קר על באמת וגשם , עם שמש שמנצנצת ומבליחה מידי פעם בינות טיפות הגשם.

אנחנו משכשכים בחורף שלנו , בטוחים שזה הכי חורף שיש... מה לנו ולמעלות מתחת האפס , ושלג שנערם ולא יתמוסס עד בוא מאי – יוני.

בינתיים אנחנו נוסעים לחרמון ועומדים 40 דק' בשביל דקת גלישה , ורצים שוב לראש התור לפני שהשלג יגלוש אל הנחלים.

אז בחוץ הרוח משתובבת , בוכה ומייללת , למי איכפת ,כשאנחנו סביב קדירת מרק , אדים בחלונות וטיפות גשם גדולות .

איכשהו בכל ההמולה בחוץ , המרק מרגיש הרבה יותר חם .



מרק תירס בנוסח הודי






המרק הוא גרסה פרטית שלי .  ניסוי ותהיה (וטעייה) יצרו מרק שיש בו מוטיבים הלקוחים היישר מהודו . אני מכינה אותו שנים על שנים , ותמיד מופתעת מחדש נוכח קריאות ההתפעלות שהמרק הזה מייצר.

אין !!! אין אחד שלא אוהב אותו . לפעמים הוא יוצא לי קצת שונה , אלא שבפעם האחרונה הוא היה מהמשובחים שאני זוכרת . אז אני מנציחה כדי לזכור וכמובן כדי לשתף אתכם , כי למה לפספס:-))
המרק חרפרף , אקזוטי , מלא טעמים ועשיר מאד במרכיביו , והכי חשוב ... קל להכנה.

את המצרכים למרק , אפשר לקנות בכל חנות שמספקת מצרכים מהמזרח :

עדן טבע מרקט

ספייסס

מזרח ומערב שבשוק הכרמל

המכולת הסינית – שוק הכרמל .

המצרכים נשמרים היטב במקרר , להמון זמן , כך שהקנייה משתלמת.



אז מה צריך:

1 כף גדושה של ממרח(paste) קארי צהוב



1 כף גדושה של paste masman curry או ממרח קארי אדום


1 כף גדושה של רוטב קארי מדראס


300 גר' חזה עוף פרוס כמו לשניצל

1חב' תירס גרעינים (500 גר')

3 גזרים גדולים

2 פחיות חלב קוקוס

1 פחית קרם קוקוס

1/2 כף ממרח שום וצ'ילי


1/2 כפית פלפל שחור

1 כף גדושה אבקת מרק עוף (לא הכרחי)

1/2 צרור כוסברה

1 כף מלח (בערך) , מלח הוא כידוע עניין של טעם , ותמיד אפשר להוסיף ממנו.

כ-10 כוסות מים.



איך להתחיל:

מורחים את נתחי חזה העוף במעט פלפל שחור ופפריקה אדומה .


מטגנים במחבת חמה עם כף שמן רגיל , עד צריבה קלה , דקה אחת בכל צד , מקררים.




קולפים את הגזר , שוטפים , וממשיכים לקלוף לרצועות ארוכות עד גזע הגזר , אוכלים את גזע הגזר , כי זה בריא:-))








חותכים את חזה העוף לרצועות דקות .



ממשיכים...




שמים את 3 המצרכים הראשונים  ברשימה(הפסטות) בסיר רחב בעל קיבולת של לפחות 3 ליטרים .

מוסיפים 2 כוסות מים , מערבבים היטב , מניחים על להבה גדולה , עד שהתערובת מעט מבעבעת.

יוצקים לסיר את תכולתן של פחיות הקוקוס + מים בנפח  הפחיות (בערך 8 כוסות) המרק לא צריך להיות דליל  . ומערבבים היטב , משאירים כך כ- 10 דק' , תוך בחישה מידי פעם , לא מביאים לרתיחה!!!!

מוסיפים את התירס , רצועות העוף והגזר , מערבבים היטב .

מעבירים ללהבה בינונית – נמוכה , מכסים ומבשלים עוד 15 דק' , ללא רתיחה . אם המרק מראה סימני רתיחה , מנמיכים את הלהבה .

זה השלב להוסיף את ממרח הצ'ילי , פלפל שחור , אבקת מרק עוף ומלח.

מערבבים היטב , מבשלים עוד 10 דק' , טועמים ומתקנים תיבול .

מוסיפים את הכוסברה הקצוצה , עוד דקת בישול ומגישים .

המרק נשמר נהדר גם 4 ימים במקרר.

הערה: במקום חזה עוף , אפשר להשתמש בפירות -ים...

יום שבת, 14 בינואר 2012

מבשלים ביחד ולחוד - יפו תל אביב של חיים כהן ואלי לנדאו








בבוקר 2012 , נטלי איחלה לי 366 ימים מאושרים (שנה מעוברת) וחתמה את ברכתה בהצהרה שאין שנים מאושרות , רק ימים מאושרים .


אהבתי את ברכתה וחשבתי שקל יותר להאמין בימים מאושרים , כי על שנה שלמה , די קשה לשלוט . אבל לקחת יום ביומו ,יכול להיות משהו שנעים לחשוב עליו כאפשרי.

באותו בוקר הזדמנתי לרח' יגאל אלון בתל אביב ,לביצוע סידורים שלא היו דווקא נעימים . אך ברכתה של נטלי לוותה אותי ואני עשיתי אותם מחויכת ושלווה לגמרי .

בדרכי לשם ,ראיתי את המסעדה החדשה של חיים כהן ואלי לנדאו , די הופתעתי , כי בכלל לא דמיינתי שהיא פה משקיפה על עזריאלי , איכשהו באמת חשבתי שמתאים לה להיות באיזה מיקום שנח על התפר בין יפו לתל אביב.

למרות כל האמור לעיל , החלטנו באותו רגע חברתי ואני שהמקום ראוי כדי להמשיך בתוכנית הימים המאושרים .

למרות שקראתי על ביקורות מהוססות וקצת מאוכזבות . ידעתי שכדאי להחליט לבד . כי לחיים כהן האיש והקונצנזוס , בהחלט מגיע שכל אחד שמסתקרן ואוהב אוכל , יגיע ויחליט בשביל עצמו ...

המסעדה מוארת ורחבת ידיים , מעוצבת בפשטות . בכניסה ישנו המטבח שמהווה את לב המסעדה , וסביבו כיסאות , נראה לי שזה המקום הכי שווה לשבת בו . המסעדה בנויה משלשה מפלסים קטנים , במפלס השלישי והמוגבה יותר מהשאר , יש בר גדול המשקיף אל המסעדה .









נכנסנו בדיוק בתפר של השעה בה עדיין ניתן ליהנות מארוחה עסקית , שמחירה נקבע לפי המנה העיקרית . זה נכון שהיינו צריכות להתמקד במה שיש ולא בחרנו מהתפריט כולו , אבל בהחלט יכולנו להתרשם .

פתחנו בצמד קוקטיילים שהיו על בסיס גויאבה וחוזקו עם אלכוהול , נחמד.

קיבלנו גם פוקאצ'ה חמה שיצאה היישר מהטבון הענקי בכניסה , איתה גם קיבלנו עגבניות שניצלו אף הן בטבון . הפוקאצ'ה הייתה רכה , ספוגה בשמן זית , רוזמרין ומלח גס . היינו אוכלות שתיים , אבל החלטנו שאסור להיות גרידיות , גם ביום שהחליט להיות מאושר.



פתחנו בשתי ראשונות שהיו חלק מהעסקית :

סשימי דג ים קרפצ'יו דלעת וחרדל פירות .



מנה שהייתה עדינה מאד בטעמיה , בכל סוף ביס הרגשנו את העקצוץ של החרדל , חריפות עדינה שהייתה מנוגדת למתיקות של הדלעת . מנה מעניינת ומתוחכמת .

כמו כן הזמנו : חציל עם מוצרלה ורוטב עגבניות , מנה שיש בה גם השפעה מקומית כמו גם איטלקית והיא יכולה להזכיר מנה איטלקית ידועה - חצילים אלה מלאזנה .




הגיעה פרוסת חציל עבה שעליה הוקרמה גבינת מוצרלה , רוטב עגבניות נפלא השלים את המנה . מנה טובה שהרגישה כאילו נלקחה מהמטבח הביתי , ואין קושי לשחזר אותה בבית . במנה פשוטה כזו , החומרים חייבים להיות מהמשובחים ביותר , ואכן כאן , הרגשנו את ההקפדה הרבה על איכות המוצרים .


לעיקריות בחרנו בשתי מנות שאכן הדגישו את ההבדל בשפה של המטבח ,בין האירופאי למקומי.

אני בחרתי במסבחה קלמרי : קיבלתי חומוס וטחינה , עם שומר צלוי מהטבון וקלמרי שהיה אמור להיות צרוב על הפלנצ'ה , והגיע לא ממש צרוב .




שוב החומרים היו לעילא , אבל המנה הייתה כבדה ולא התאימה בעיניי למנה עיקרית . 4 חתיכות הקלמארי אבדו בינות לערימת המסבחה , חסרה לי איזו חריפות או איזון , המנה אכזבה ומחצית ממנה הושארה בצלחת , עובדה שאינה אופיינית ליוצאות פולין .


חברתי בחרה בלינגוויני פירות ים וקיבלה מנה זעירה לנוכח שוויה , 125 שקלים המנה שחתה ברוטב והיה בה טעם של ים , סרטנים , קלמרי ושרימפס שהשתדכו עם מנה קטנה של פסטה . היא לא אהבה , אני חיסלתי את המנה , כי היה לי טעים , אבל לא מנה שאזמין שוב.





קינחנו במנה שהמלצר ממש הפציר בנו לקחת אותה , ואכן הוא לא טעה.

קיבלנו כנאפה לשניים שהייתה מתוקה ממש במידה , שזה יופי , כי היא לא שחתה בסירופ המתוק שכולנו מכירים . המילוי היה של גבינת ריקוטה וגבינת קוטג' , עם ריבת חבושים מעל . המנה הייתה מצוינת ורק בגללה הייתי חוזרת שוב .




שלב המסקנות....

המנות לא הצליחו לחלץ קולות התפעלות מאיתנו . חסר היה למנות איזה ערך מוסף , שיגרום לחיך לחכות לביס הבא .אך יש לזכור שהמוטו של חיים כהן , הוא פשטות והיכולת לתת לחומרים לדבר את שפתם , ולמוטו הזה הוא נאמן בהחלט .

המסעדה יקרה , למרות שהייתי רוצה לבקר בה שוב בשעות הערב , כדי לבדוק את התפריט , המחיר מרתיע .

המסעדה נעימה מאד ובהחלט מביאה סוג של הבטחה , וצריך לתת לה זמן ולראות מה יהיה , או מה חיים כהן  חושב שהיא צריכה להיות .

 
יגאל אלון 98
 
(בניין אלקטרה , על פינת רח' תובל)
תל אביב
03-6249249

יום ראשון, 8 בינואר 2012

צבעים של חורף וסלט בורגול קטן



ארגמן של סלק ורימון..



אני הולכת לשוק , רק אחרי שאני סורקת היטב את המקרר . מוודאת מה חסר , רושמת רשימות ומבטיחה להיות מאד עקבית ומדויקת ...


ואז אני מגיעה לשוק ורואה את קשת הצבעים שהחורף מנפיק וקונה רק כי הכל יפה ,טרי ושובה לב.

קשת צבעי ירוק עמוק ורענן : שעועית ירוקה , שומר עם תפרחתו העדינה , ארוגולה , כרוב ירוק עם עלים פריכים , כזה שמתחשק עכשיו לתלוש את עליו אחד אחד ולמלא בכל טוב.

מגוון צבעי סגול : עלים וורודים – סגולים של צנוניות מוארכות וגם הקטנות עגלגלות בגוון בורדו .

סלק טרי באדום עז , מחובר אל עלים ירוקים מרושתים בעורקים וורודים , ישר אני חושבת עליו כשלם וזוכרת מה אפשר להכין מהעלים הנפלאים הללו .

רגבי אדמה נצמדים אל הסלק , מסרבים לעזוב . ריח של שורש ומעמקים של אדמה , מאיצים לי את הדופק .. כמהה לקחת את כל השלל , לפרוש במטבח ולראות מה יקרה . יודעת שלפעמים לא צריך יותר משמן ירוק עמוק ומלח גס ואפור.



צבעים של חורף וסלט בורגול קטן



אני אוהבת מאד כאלה מנות :

1) כי הן יפות להלל

2) בריא , בריא ושוב פעם בריא...

3) קלי קלות של הכנה

4) דיאטטי , דייייי !!!!



מה צריך:
1 כוס בורגול גס

1/2 כוס עדשים קטנטנות

2 סלקים בגודל בינוני

חופן שעועית ירוקה

צרור קטן של ארוגולה

3-4 צנוניות קטנות

1 בצל סגול קטנטן קצוץ דק

3-4 ענפי נענע , רק העלים

1/4 חב' פטרוזיליה קצוצה דק .

חופן גרעיני רימון , לא הכרחי , אבל מאד מוסיף לטעם הכללי .

50 גר' גבינת טולום או גבינה אחרת (בולגרית או צפתית) , את גבינת הטולום אני קונה בגבינריה בשוק האיכרים , גבינה חריפה במידה , עזת טעמים , נפלאה לסוג כזה של מנות , צריך רק מעט ממנה ,כדי להדגיש טעמים.


רוטב:
2 כפות חומץ בלסמי מאיכות טובה

מיץ מ1/2 – 1 לימון

3 כפות שמן זית

מלח גס ופלפל שחור גרוס טרי



מה עושים לפני:
מקרצפים את הסלק מרגבי הבוץ , מייבשים ומניחים כל אחד בנפרד בנייר כסף . אופים בתנור בחום של 200 מעלות כשעה , או עד שמזלג ננעץ בקלות . מצננים .



מרתיחים מים בסיר קטן , קוטמים את השעועית , מבשלים במים לא יותר מ 2 דק' , ושוטפים מיד תחת מי ברז , או מניחים בקערה עם מים ומס' קוביות קרח . מסננים .



שוטפים את הבורגול , מסננים , מניחים בסיר קטן עם 1/2 כף שמן וקורט מלח מביאים לרתיחה , מנמיכים את הלהבה , מכסים ומבשלים כ10 דק' או עד שאין בכלל מים .



שוטפים את העדשים , מסננים ומבשלים בסיר קטן , ללא מכסה , עם הרבה מים , כ15 דק' , עד שהן רכות אך עם מנשך מוצק עדיין , מסננים .

קוצצים דק את הנענע , פטרוזיליה , חותכים לפרוסות את הסלק , מכינים את הרוטב .

הסלט כבר במרחק אכילה.....
מכינים קערת הגשה יפה , בעזרת מזלג מפרידים את הבורגול , מוסיפים את כל החומרים . מוסיפים את הרוטב ומערבבים בעדינות . מפוררים למעלה את הגבינה ומקשטים בגרעיני הרימון .



הצעת הגשה אישית : ניתן לשמור את המצרכים בנפרד ובכל יום לקחת לעבודה מנה אישית ולתבל סמוך לארוחה.