יום שני, 31 בדצמבר 2012

ברלין









ביקור ראשון בברלין .


אין לי מושג למה בחרתי בברלין , רציתי לברוח קצת מהגראדים ואי השקט . התיאורים על העיר שבו אותי בקסמם . כרגיל הפלגתי בדמיוני אל בתי קפה חמים ומוסקים היטב , ערמונים קלויים בכל פינה , ואווירת חג מולד .

התיאורים על שווקי הפשפשים שהם משאת נפשי , גרמו להאצת הדופק שלי . כל אלה היוו סיבה מספיק טובה לברוח למס' ימים לברלין

חשבתי שהעיר לא תדרוש יותר מידי . קצת אוכל , קניות באיפוק ועיר חדשה , שנחשבת לטרנד אירופאי .

כמה סמלי , היה בעיני לפגוש בכל פינה את עברו של העם היהודי (אני תמיד מחפשת סמלים ) , כשאני במנוסה מהאיום על חיינו באזור הגראדים.

האנדרטה של הנשים הבודדות והעקורות , בדיוק ליד בית הקברות היהודי שהוחרב
הספריה הריקה של מיכה אולמן בכיכר בבל שבאינטר דה לינדן , הספריה הוקמה לזכר שריפת 20,000 הספרים , ב10 למאי 1933
במקום בו אין ספרים יש אנשים


האנדרטה הזו הוקמה על ידי פסלת שצפתה באותם אירועים . מחאה של נשים אריות על לקיחת בעליהן היהודים מאיתן .
לעומתן הפסל הבודד של הגבר הארי שמסתכל באופן מנותק , על לקיחת  אשתו היהודיה ממנו .






לא התאהבתי עד כלות בעיר , אפילו התאכזבתי קצת . אבל חשבתי שהיא מרתקת , עדיין חצויה באופן סמלי . שמרנית בחלקה וצעירה ותוססת ברובה , בעיקר בחלק המזרחי .

החורף הברלינאי לא הביס אותי , שום דבר שמעיל חם , כפפות/צעיף וגרביים חמות לא יוכלו לו . הפתיע אותי שהחושך יורד לו ב16 ו30 אחרה'צ , הרחובות מתרוקנים והחנויות נסגרות ב 8 . שאלתי את עצמי אם הם זוכרים בברלין שהם עיר גדולה וטרנדית.

לא התכוננתי למפגש הזה עם העיר , מפגש שחשף פצעים עמוקים ומדממים לנצח בעם היהודי . לא התכוננתי לעצב ולהרגשת התבוסה והבושה , על איך הולכנו כך . את תחושת העצב ספגתי לאט במהלך השנים . אפילו לא ידעתי על מעמקי  רגשותי עד שהגעתי לברלין.

הרגשתי שברלין חורתת בבשרה את הזיכרון , על ידי הצבת האנדרטאות בכל פינה . "מלקה על חטא " , למען בניה שחטא אבותיהם לנצח יהיה שזור בעברם .



כמו אבני הזהב ,  שמוצבים בכל סמטה או רחוב , שם התגוררו יהודים , עם שמות הדיירים על כל אבן כזו.

אנרטת השואה. 2,711 קוביות שחורות בגדלים שונים מספרים על כל הקורבנות , הגדלים השונים מזכירים לנו שהנלקחים היו בגילאים שונים  .

האנדרטה של הזרים והצוענים



הבית החסר ברח' גרוסהמבורגר , הבניין הושמד בהפגזת בנות הברית ב1945 , אמן צרפתי הציב על הבניינים שנותרו שלטים של הדיירים היהודים והלא יהודים  שגרו בבנין




הסדר של הגרמנים , הנימוס והדיוק , הם לא בהכרח שליליים , הם רק מרמזים על הציות .

זוג שישב לידינו בארוחת הבוקר , לא מחליף מילה , אוכלים בשקט , חותכים לביסים קטנים את כריך הנקניק שלהם בסכין ומזלג , עוררו בי חוסר נוחות .

אבל היו גם דוכנים של חג מולד , גלו-ווין ולביבות תפוחי אדמה , פריכות מבחוץ ורכות מבפנים , עם רוטב תפוחים ליד .








הנקניקיות השמנמנות והטעימות מאד .

הרקלט החם שאכלנו בשוק מול הקה – דה – וו , היה נפלא . גבינה חמה ולוהטת מונחת על פיסת לחם .



הפרצלים אכזבו אותי מאד , והגדולים , היו קצת יותר ממה שאני יכולה להתמודד איתו .



שטרודל תפוחים נהדר והיסטורי שאכלנו  במקום שמנציח את גרמניה של פעם .







ומסעדות זרות שפזורות בכל העיר . אנחנו אכלנו פעמיים במיסייה וונג. אוכל נהדר . לא יכולתי לצלם , לא די שהעיר מחשיכה מוקדם , גם המסעדה אדומה/אפלולית לגמרי . אבל אני מפצירה בכם , אם אתם אוהבים אוכל תאילנדי , אל תפספסו את המסעדה . התפריט מתחלף כל יום וכל מה שתזמינו יהיה מאד טעים .









מהkadewe     לא התרשמתי , קומת האוכל השאירה אותי קצת אדישה וריחות הבישול הגרמני , הבריחו אותי משם .







חומת ברלין העלתה בי חיוך , חשבתי , הנה כך צריך להתייחס לחומות . 1400 מ' של תערוכה הכי ארוכה ומעניינת בעולם .








אהבתי מאד את ההאקשה מרקט באזור המיטה – הרובע היהודי הישן הוסב למרכז בילויים תוסס , משובץ ברחובות קטנים , בהם גלריות , בתי קפה ובוטיקים מעוצבים .


ישן בתוך חדש - קיר מהעבר נטוע בתוך מתחם קניות תוסס ועכשוי
סמטה ישנה שהושארה כך בלב האקשה מרקט , אולי בגלל המפעל הקטן של אוטו



כאן גם נמצא ההאקשה הופה - קומפלקס של שמונה חצרות המחוברות זו לזו . אהבתי מאד את האזור ובעיניי הוא אחד המקסימים בברלין . אני מניחה שבקיץ , המקום יפה יותר .





ברלין הותירה אותי מבולבלת , ומוצפת . אני חושבת שארצה לחזור , בעיקר בקיץ . נשארתי סקרנית ולא בטוחה אם אהבתי את העיר או לא .

יום שבת, 15 בדצמבר 2012

פסטה אל'ה פולין - כוסמת עם אטריות

אמא שלי אמרה לי:


ילד , כשתהיה רחוק שם לבדך

החברים הכי טובים שלך יהיו געגועיך .

צלילי קסטה רחוקים – נתן יהונתן





המנה הזו לא דומה לשום דבר שאתם מכירים .

יש בה נחמה פחמימתית , וטעמים של פעם . אני לא אגיד פולין , כי אף פעם לא הייתי שם . אבל היא בהחלט מזכירה לי את האוכל של אימי . אוכל פשוט , כפרי וביתי .אבא שלי היה קורא לזה קאשה.

אימי הייתה מכינה את זה כמו פילאף , עם הרבה בצל ,גזר שום וסלרי , היא אפילו לא ידעה מה זה פילאף , אבל הייתה לה יד בטוחה ויודעת וחושים של בשלנית .

לפעמים אני מכינה את הכוסמת כמו אמא שלי ולפעמים עם אטריות .

בדרך הביתה התלבטתי בין התכרבלות תחת שמיכה , כשקול הרוח מכה בחלונות . או המנה הזו שמכינים בכלום זמן .

החלטתי על המנה , כי זה כוחו של אוכל , משכך געגועים ומביס רעב .

הרוח הכתה בחלונות , כמו שאני אוהבת . ריח הבצל המטוגן ומראה האטריות המבעבעות בעדינות בסיר ,הרגישו כמו החלטה נכונה .



פסטה אל'ה פולין





לפני שמכינים , צריך לדעת להבדיל בין כוסמת  לכוסמין  שהם שני דברים נפרדים לגמרי .

לכוסמת יש טעם אגוזי עדין , טעם של אדמה (לא שאי פעם אכלתי אדמה) שורשי , חזק ולא מתחנף .

בשילוב עם האטריות , בצל ופטריות מתקבל מאכל טעים מאד , שיכול לשמש כארוחה בפני עצמה לצמחונים וטבעונים . או כתוספת לבשר , למשל מנה של צלי בשר ,כשרוטב הצלי מתערבב קלות במנת הפסטה . אה..אפשר להיאנח בסיפוק



מה צריך:


4 מנות

250 גר' פסטה רחבה , אפשר להכין מפסטה מחיטה מלאה .

1 כוס כוסמת

1 בצל גדול מאד קצוץ

1 חב' פטריות שי-מאג'י או פטריות שמפניון טריות

1 כפית פלפל שחור

מלח לפי הטעם

4 כפות שמן זית או שמן קנולה+ כף נוספת לבישול הכוסמת

1 כפית גדושה אבקת מרק עוף (לא הכרחי)


איך:

מתחילים בהכנת הכוסמת : שוטפים היטב מס' פעמים .

מניחים בסיר , מוסיפים מים עד כיסוי , בערך גובה 1 ס"מ מעל פני הכוסמת .

מוסיפים 1/4 כפית מלח וכף שמן ומביאים לרתיחה , מנמיכים את הלהבה , מכסים את הסיר ומבשלים כ-15 דק' . עד שהמים נספגים . חשוב להשגיח כדי לא לבשל יותר מידי , עדיין צריך להישמר מנשך של אל דנטה . מקררים

מבשלים את האטריות לפי הוראות היצרן , גם כאן צריך להשגיח לא לבשל יותר מידי . מסננים , לא שוטפים .

חותכים את פטריות השמפניון לפרוסות , אם משתמשים בשימג'י , מפרידים בין הפטריות וחותכים מעט את הקצוות .

ממשיכים ...



במחבת גדולה , שמים את הבצל והשמן , מטגנים עד הזהבה קלה , מוסיפים את הפטריות וממשיכים לטגן עוד 2-3 דק' .






מוסיפים את הכוסמת וממשיכים לטגן עד שהיא מתאחדת היטב עם הבצל והפטריות ומזהיבה מעט .

מוסיפים את האטריות למחבת ומטגנים תוך בחישה עוד 2 דק' .

מוסיפים את התבלינים , מערבבים לאיחוד טעמים וזהו ...

נשמר היטב במקרר , ניתן לחמם כל יום מנה ולהיאנח בסיפוק כל יום מחדש .

יום שני, 3 בדצמבר 2012

מאפה מהיר של בצק עלים ופטריות






קשה לסכם את השבועיים שעברו עלי . הם היו אינטנסיביים וטעונים . דבר רדף דבר ולא בטוח אפילו שנשמתי בין האירועים . למזלי אני מסתכלת על כל דבר במיקרו שלו , באיך שהוא עכשיו . כך אני מצליחה לשמר  על שקט פנימי מסוים .
למרות הגראדים והעובדה שעבדתי במקום לא מוגן , ניסיתי לנהל אורח חיים רגיל . ההיסטריה זחלה קצת בלילה , אז ישנתי בממ"ד , שנת ביעותים .


גם הבלחתי לרגע קצר על המסך בראיון על מיגון ואיך ממשיכים לעבוד כשאתה היסטרי לחלוטין .

אורח החיים הרגיל גם כלל ארגון ארוחת חברות , חגיגת יום הולדת לאחת מהן .

היא ביקשה קישים ופשטידות . למרות שאני לא מחבבת את אלה , חשבתי שזה לא הזמן להתעקש על זוטות .

בזמנים רגילים הייתי אומרת לה שזה אוכל של שנות השבעים ודי כבר עם זה , תגדלי .

וויתרתי , רק כדי לשמר אנרגיה למה שבאמת חשוב .

כשנעשה שקט יחסי , ישנתי מחוסרת הכרה להרבה מאד שעות .



מאפה מהיר של בצק עלים ופטריות



לקחתי כאן מאפה של הכי שנות שישים ובעזרת מרכיבים משובחים , שדרגתי אותו להכי אנין . כי מה כבר יכול להיות רע בפטריות , שמנת מתוקה וגבינת פיקורינו , כשהם נחים על מצע של בצק עלים חמאתי ששומר על הקריספיות שלו , למרות המלית הכבדה שהונחה עליו .



אז מה צריך בשביל המאפה
400 גר' בצק עלים , עדיף זה שעשוי מחמאה . ללחמים יש כזה נהדר . גם אפשר להכין בבית .

2 בצלים פרוסים דק


300 גר' פטריות מכל הסוגים , טריות כמובן . או רק שמפניון . פורסים את הפטריות לפרוסות בעובי בינוני .

2 כפות פטריות יער יבשות מושרות במים חמים למשך כ- 20 דק' .

30 גר' חמאה + 1 כף שמן זית

5 ענפי תימין

2 שיני שום שמנמנות וקצוצות

מעט אגוז מוסקט מגורר

מלח ופלפל שחור גרוס

250 מל"ל שמנת מתוקה

2 ביצים

100 גר' גבינת פיקורינו (או קשקבל , או תום או כל גבינה חריפה וקשה שיש בבית)



איך
מטגנים את הבצל והשום בחמאה ושמן זית עד שהוא מתרכך ומראה סימנים של הזהבה











מוסיפים את כל סוגי הפטריות , כולל אלה שהושרו , ללא המים . מטגנים עוד 3 דק' , כדאי לבחוש מידי פעם .




מערבבים , שמנת , ביצים ותבלינים בקערה נפרדת .



מרדדים מעט את הבצק על משטח מקומח , עובי של 1 ס"מ לפחות .

מניחים אותו בתבנית משומנת במעט חמאה , תבנית שתכיל אותו בנוחות ותשאיר אפשרות גם לדפנות .


שוטחים על הבצק את תערובת הפטריות








יוצקים את תערובת השמנת








מפזרים למעלה חתיכות מפוררות וגסות של גבינת הפיקורינו ומפזרים את ענפי התימין .



אופים בחום של 180 מעלות עד שהמאפה מזהיב .