יום שני, 31 בדצמבר 2012

ברלין









ביקור ראשון בברלין .


אין לי מושג למה בחרתי בברלין , רציתי לברוח קצת מהגראדים ואי השקט . התיאורים על העיר שבו אותי בקסמם . כרגיל הפלגתי בדמיוני אל בתי קפה חמים ומוסקים היטב , ערמונים קלויים בכל פינה , ואווירת חג מולד .

התיאורים על שווקי הפשפשים שהם משאת נפשי , גרמו להאצת הדופק שלי . כל אלה היוו סיבה מספיק טובה לברוח למס' ימים לברלין

חשבתי שהעיר לא תדרוש יותר מידי . קצת אוכל , קניות באיפוק ועיר חדשה , שנחשבת לטרנד אירופאי .

כמה סמלי , היה בעיני לפגוש בכל פינה את עברו של העם היהודי (אני תמיד מחפשת סמלים ) , כשאני במנוסה מהאיום על חיינו באזור הגראדים.

האנדרטה של הנשים הבודדות והעקורות , בדיוק ליד בית הקברות היהודי שהוחרב
הספריה הריקה של מיכה אולמן בכיכר בבל שבאינטר דה לינדן , הספריה הוקמה לזכר שריפת 20,000 הספרים , ב10 למאי 1933
במקום בו אין ספרים יש אנשים


האנדרטה הזו הוקמה על ידי פסלת שצפתה באותם אירועים . מחאה של נשים אריות על לקיחת בעליהן היהודים מאיתן .
לעומתן הפסל הבודד של הגבר הארי שמסתכל באופן מנותק , על לקיחת  אשתו היהודיה ממנו .






לא התאהבתי עד כלות בעיר , אפילו התאכזבתי קצת . אבל חשבתי שהיא מרתקת , עדיין חצויה באופן סמלי . שמרנית בחלקה וצעירה ותוססת ברובה , בעיקר בחלק המזרחי .

החורף הברלינאי לא הביס אותי , שום דבר שמעיל חם , כפפות/צעיף וגרביים חמות לא יוכלו לו . הפתיע אותי שהחושך יורד לו ב16 ו30 אחרה'צ , הרחובות מתרוקנים והחנויות נסגרות ב 8 . שאלתי את עצמי אם הם זוכרים בברלין שהם עיר גדולה וטרנדית.

לא התכוננתי למפגש הזה עם העיר , מפגש שחשף פצעים עמוקים ומדממים לנצח בעם היהודי . לא התכוננתי לעצב ולהרגשת התבוסה והבושה , על איך הולכנו כך . את תחושת העצב ספגתי לאט במהלך השנים . אפילו לא ידעתי על מעמקי  רגשותי עד שהגעתי לברלין.

הרגשתי שברלין חורתת בבשרה את הזיכרון , על ידי הצבת האנדרטאות בכל פינה . "מלקה על חטא " , למען בניה שחטא אבותיהם לנצח יהיה שזור בעברם .



כמו אבני הזהב ,  שמוצבים בכל סמטה או רחוב , שם התגוררו יהודים , עם שמות הדיירים על כל אבן כזו.

אנרטת השואה. 2,711 קוביות שחורות בגדלים שונים מספרים על כל הקורבנות , הגדלים השונים מזכירים לנו שהנלקחים היו בגילאים שונים  .

האנדרטה של הזרים והצוענים



הבית החסר ברח' גרוסהמבורגר , הבניין הושמד בהפגזת בנות הברית ב1945 , אמן צרפתי הציב על הבניינים שנותרו שלטים של הדיירים היהודים והלא יהודים  שגרו בבנין




הסדר של הגרמנים , הנימוס והדיוק , הם לא בהכרח שליליים , הם רק מרמזים על הציות .

זוג שישב לידינו בארוחת הבוקר , לא מחליף מילה , אוכלים בשקט , חותכים לביסים קטנים את כריך הנקניק שלהם בסכין ומזלג , עוררו בי חוסר נוחות .

אבל היו גם דוכנים של חג מולד , גלו-ווין ולביבות תפוחי אדמה , פריכות מבחוץ ורכות מבפנים , עם רוטב תפוחים ליד .








הנקניקיות השמנמנות והטעימות מאד .

הרקלט החם שאכלנו בשוק מול הקה – דה – וו , היה נפלא . גבינה חמה ולוהטת מונחת על פיסת לחם .



הפרצלים אכזבו אותי מאד , והגדולים , היו קצת יותר ממה שאני יכולה להתמודד איתו .



שטרודל תפוחים נהדר והיסטורי שאכלנו  במקום שמנציח את גרמניה של פעם .







ומסעדות זרות שפזורות בכל העיר . אנחנו אכלנו פעמיים במיסייה וונג. אוכל נהדר . לא יכולתי לצלם , לא די שהעיר מחשיכה מוקדם , גם המסעדה אדומה/אפלולית לגמרי . אבל אני מפצירה בכם , אם אתם אוהבים אוכל תאילנדי , אל תפספסו את המסעדה . התפריט מתחלף כל יום וכל מה שתזמינו יהיה מאד טעים .









מהkadewe     לא התרשמתי , קומת האוכל השאירה אותי קצת אדישה וריחות הבישול הגרמני , הבריחו אותי משם .







חומת ברלין העלתה בי חיוך , חשבתי , הנה כך צריך להתייחס לחומות . 1400 מ' של תערוכה הכי ארוכה ומעניינת בעולם .








אהבתי מאד את ההאקשה מרקט באזור המיטה – הרובע היהודי הישן הוסב למרכז בילויים תוסס , משובץ ברחובות קטנים , בהם גלריות , בתי קפה ובוטיקים מעוצבים .


ישן בתוך חדש - קיר מהעבר נטוע בתוך מתחם קניות תוסס ועכשוי
סמטה ישנה שהושארה כך בלב האקשה מרקט , אולי בגלל המפעל הקטן של אוטו



כאן גם נמצא ההאקשה הופה - קומפלקס של שמונה חצרות המחוברות זו לזו . אהבתי מאד את האזור ובעיניי הוא אחד המקסימים בברלין . אני מניחה שבקיץ , המקום יפה יותר .





ברלין הותירה אותי מבולבלת , ומוצפת . אני חושבת שארצה לחזור , בעיקר בקיץ . נשארתי סקרנית ולא בטוחה אם אהבתי את העיר או לא .

2 תגובות:

  1. מעניין.
    אני זוכר בערך אותן תחושות בביקור הראשון שלי בברלין. עירוב של עצב, כעס, לעג.. לא הבנתי ממה כל כך מתלהבים. שאלתי את עצמי אם נהניתי או סבלתי, ועניתי לעצמי שגם וגם.
    מאז הספקתי להיות שם עוד פעמיים. גם אם לפעמים התחושות מבלבלות, נדיר שמקום מעורר תחושות כל כך חזקות. וזה סוד המשיכה של ברלין (ליהודים...).

    השבמחק
    תשובות
    1. הטבת להסביר , ולהגדיר את התחושות . לכן הסיפור עם ברלין לא נראה לי כל כך סגור .
      תודה
      חיה

      מחק