צלי עוף ותפוחי אדמה של אמא.

ראיתי קבצן בצומת הרחוב , כוס פלסטיק ריקה בידו . הוא עשה את דרכו במהוסס לקראתי ...


הייתי קצרת רוח באותו בוקר , שקועה במחשבות וכך טעיתי בדרכי והגעתי לאותה צומת.

לא באמת ראיתי את אותו קבצן ,אלא ראיתי בו את סך כל הקבצנים... הנחתי לכל מטען הידע הקודם שנצבר בי , ליצור בתוכי , באותו רגע את ההתנגדות לראות אותו באמת.

הקבצן הכניס את הכוס לכיס ,והתרחק מבויש .

לפתע ראיתי אותו , ראיתי את לבושו , את צעדיו המהוססים , איש מבוגר. ראיתי כל פרט בבהירות . חשתי בושה נוראית וקראתי לו . נתתי את שנתתי ונסעתי לדרכי...

חשבתי על מושג שמופיע בבודהיזם ואותו אני משננת לתלמידי ולעצמי ,חזור ושנן.. על האימון של צלילות הדעת , א – ויג'א.

העדרה של צלילות הדעת מביאה אותנו לתעתוע ושקיעה במחשבות שווא , שנמצאות שם כבר המון שנים.

מחשבות השווא גורמות לעיוות המציאות מבלי לראות את הדברים כמו שהם בדיוק , בצורה צלולה ונוכחת של אותו רגע.

האימון בצלילות הדעת הוא אימון של יום יום , משמעותו להיות נוכח באותו רגע בכל פעולה ולחוות אותה .

צלילות הדעת תראה את הגשם , כגשם... אבל קודם היא תראה את התקדרות השמיים , את העננים , את הצבעים . אחר כך את הגשם , את המים נספגים אל האדמה , ריח האדמה....

צלילות הדעת מאפשרת חירות , רגע לפני שאנחנו "מטעינים " את התודעה , בדעות הקדומות ובאפשרויות. הצלילות הזו מאפשרת מרחב של חירות שאין בה תעתוע . אפשרות לראות את הדברים כהווייתם , רגע לפני שאנחנו טוענים את הרגע במשמעויות אין סופיות .

רגע לפני המפגש עם הקבצן , חשבתי על הורי שאינם איתי . לראשונה מזה זמן רב , חשתי יחד עם העצב , השלמה.

הבנה שאינה קשורה לכאבי . שהכל בא והולך , על דרכו של העולם....

ההשלמה הזו שחררה אצלי מקום של פחד , של מה יהיה . היא אפשרה מקום של הקלה.

צלילות הדעת הזו "לקחה" אותי מהדרך , מהקבצן . מלמדת אותי שוב על החשיבות של להיות נוכח.

אחד הדברים שמחברים אותי לבישול , הוא בדיוק המקום הזה של הנוכחות והחוויה הרגעית שנחוות במלוא החושים .

לראות את היופי של החומרים , את הדרך בה הם משנים צורה , הריחות , הצבעים והטעמים...

את כל זה אני זוכרת מבית הורי , שם הבישול והאוכל היה ליבו של הבית . זיכרון שנצרב בתוכי לאהבה הזו לבישול.



המתכון שאביא הוא אחד מהתבשילים שיש עליו קונצנזוס , כולם אהבו אותו .

הוא היווה בסיס לשדרוגים ושינויים אצל אימי וגם אצלנו.

במשפחתי אכלו את התבשיל ברוב טקסיות , קודם היו מועכים את תפוחי האדמה היטב , היטב , לפני שהיו מתפנים לאכילה.

להילה ביתי היה טקס משלה , על המזלג היא הייתה מניחה , קצת תפוחי אדמה , חתיכת בשר ופרוסת מלפפון חמוץ. רק כך היא אכלה , וכך הוא נצרב לה בזיכרון כטעם ילדות .

המאכל הוא פשוט שבפשוטים , הכי בסיסי שיש , אבל הכי טעים...

כמה שהוא פשוט ,אני תמיד מכינה אותו כשכל האהבה שבי , המודעות וצלילות הדעת נתונים באותו רגע לתהליך. מתוך כבוד למה שהורי הנחילו וגעגוע למה שהיה.



צלי עוף ותפוחי אדמה של אמא
אין כאן חשיבות לכמויות , אתם תכינו כמספר האנשים , אך לצורך העניין אביא כאן כמויות ל4 אנשים שאוכלים היטב...



4 כרעי עוף

4 שוקי עוף.

6-8 תפוחי אדמה בגודל בינוני.

1 פלפל אדום מתוק גדול.

2 עגבניות בגודל בינוני , חתוכות לקוביות.

1 פלפל חריף ירוק קצוץ או 1/2 כפית צ'ילי גרוס.

1 בצל גדול , קצוץ גס.

4-6 שיני שום חתוכות לפרוסות.

1 כפית פפריקה מתוקה.

4 כפות שמן .

1/2 כפית פלפל שחור טחון.

1 כף אבקת מרק עוף או ציר מרק עוף.

מלח לפי הטעם.

פטרוזיליה קצוצה או כוסברה קצוצה , אימי הכינה בלי ..

ההכנה:

מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לרבעים , משאירים בקערה עם מים.

מחממים את השמן בסיר . מוסיפים את העוף ומטגנים עד הזהבה קלה .

מוציאים לצלחת ושומרים בצד.

מוסיפים לסיר את הבצל , השום , שני סוגי הפלפל והעגבניות.

מטגנים תוך בחישה מידי פעם , כ-3 דק'. עד שהתערובת מזהיבה ומתרככת.

מוסיפים את הפפריקה המתוקה ו1/4 כוס מים ובוחשים היטב.

מחזירים את העוף לסיר ומוסיפים את שאר התבלינים. בוחשים .

זה הזמן להוספת מים , אותם מוסיפים עד לגובה 2/3 של העוף . מביאים לרתיחה . מנמיכים את הלהבה . מבשלים כ- 30 דקות.

מוציאים את תפוחי האדמה מהמים , מוסיפים לסיר , מנערים , בוחשים בעדינות . אם חסרים נוזלים . מוסיפים ממש קצת . התבשיל אמור להיות סמיך ועטוף ברוטב סמיך וקטיפתי.

מבשלים עוד כ30 -40 דקות , או עד שתפוחי האדמה מתרככים.

אני אוהבת להכניס את הסיר לתנור להמשך הבישול , לאחר הוספת תפוחי האדמה ואחרי הרתיחה הראשונית.

אני אוהבת את מה שחום התנור עושה לתבשיל , מחדד ומעמיק את טעמיו.

חום התנור מאפשר רתיחה עדינה מאד , התבשיל מסמיך לאט.

ב5 הדקות האחרונות מוסיפים כוסברה קצוצה או פטרוזיליה , אם רוצים...